אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, היה רבי פנחס מקוריץ זי"ע. בספרו 'אמרי פנחס' שער ד' הוא כותב: "הגשמים שהם מפסח עד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים שאין כמוהו בכל הרפואות, היינו לעמוד ראשו מגולה קצת על הגשם שיורד עליו, גם לפתוח פיו שירדו לתוכו".
גם בספרו "נופת צופים" מופיעה הסגולה המיוחדת לשתיית מי הגשמים בין פסח לעצרת: "הגשמים שמן פסח ועד עצרת הם רפואה גדולה מכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוהו בכל התגיות של רפואות, דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת את ראשו כדי שירד הגשם על ראשו, וגם לפתוח את פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו מימין".
עוד נכתב ב"נופת צופים" כי מן העצרת ואילך צריך לברור איזה גשמים שהם טובים, דהיינו גשמים היורדים בזמן שהארץ צריכה להם – הם טובים גם כן לרפואה הנ"ל, וכך מובא גם בספר הזוהר (פרשת תזריע דף צ"ד עמוד א') בזמנא דאסגי קוב"ה חסד בעלמא, ב"נ בעי למיהך בשוקא כו' ובו כו' עביד טיבו ע"ש היטב", מסיים רבי פנחס מקוריץ את דבריו.
האוהב ישראל מאפטא, הזכיר גם הוא וכתב: "הגשם היורד באייר הוא רפואה גדולה לכל התחלואים שאין לכך רפואה כמוה בכל חנויות הרפואות".
ואיך זה מסתדר עם מה שאנו יודעים, שגשמים בקיץ הם סימן קללה חלילה?
בהלכות תעניות הלכה ט', כתב הרמב"ם: "יצא ניסן של תקופה, והוא כשתגיע השמש לתחילת מזל שור, אין מתענים, שאין הגשמים בזמן הזה אלא סימן קללה, הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחילת השנה". מכך מבינים שאם הגשם ירד בחורף, וממשיך לרדת באייר – אין בכך סימן קללה.
צאו החוצה, תנו לטיפות להרטיב לכם את הראש והפנים, ואפילו פתחו את הפה ונסו לשתות עד כמה שניתן. הגשמים עכשיו הם מיוחדים במינם, וכדאי לנצל אותם!
אפשר גם להניח כלי בחוץ, להמתין שיתמלא ממי הגשמים ולשתות לאחר מכן.
בשם מרן הרב יצחק כדורי זצ"ל כתבו, כי "סגולה לרפואה, לשתות מי גשמים היורדים בחודש אייר, וזו הרפואה הגדולה ביותר בעולם"