איסור האכילה לפני קידוש
* החל מכניסת השבת, או מזמן שקיבל על עצמו אדם קדושת שבת מבעוד יום – אסור לאכול ולשתות עד לקידוש. ומותר לרחוץ פיו במים, כיון שאינו מכוון להנאת הטעימה של המים.
* מי שהחל בסעודה בערב שבת או בערב יום טוב סמוך לשקיעת החמה, וכגון סעודה שלישית בשבת שחל בה ערב יום טוב – צריך להפסיק את אכילתו לפני תחילת 'בין השמשות'.
* מי שסעד בערב שבת סמוך לשקיעת החמה, וסיים את סעודתו סמוך לכניסת השבת, ולאחר שנטל 'מים אחרונים', בטרם החל בברכת המזון, הבחין שכבר נכנסה השבת – יש אומרים שיברך מיד ברכת המזון, ולאחר מכן יקדש; ויש אומרים שיפרוס מפה על הפת שנותרה על השולחן ויקדש, ויאכל לפחות 'כזית' כדי שיהיה זה 'קידוש במקום סעודה'.
סדר הקידוש בליל שבת
* לפני הקידוש בשבת, יש לפרוס מפה מעל הפַּת ומתחתיה, ולהותירהּ מכוסה עד לאחר הקידוש, כדי ש"לא תראה הפת את בושתה", שהיא חשובה יותר ואף על פי כן מקדימים את היין לקדש עליו; וכן זֵכֶר לַמָּן, שאף בו היה 'לחם משנה', והיה מכוסה בטל מלמעלה ומלמטה.
* לדעת השולחן ערוך יש לעמוד בעת אמירת 'ויכולו' בקידוש של ליל שבת; והרמ"א כתב שמנהג בני אשכנז לשבת. ובעת אמירת הברכות שבקידוש – לדעת השולחן ערוך ניתן לעמוד, ולדעת הרמ"א עדיף לשבת. ורבים נוהגים לעמוד בקידוש על פי הקבלה.
* לדעת השולחן ערוך, יש ליטול ידים לסעודת השבת לאחר הקידוש, ולא לפניו, כדי שלא להפסיק בדיבור בין נטילת ידים לברכת המוציא. ולדעת הרמ"א, אמירת הקידוש אינה נחשבת כהפסק בין נטילת ידים לברכת המוציא, ועדיף שיטול ידיו קודם קידוש. ויש שכתבו שעדיף לנהוג כדעת המחבר – וכן המנהג – אולם בדיעבד, אם נטל ידיו, יקדש על היין, ואין הקידוש נחשב להפסק, כדעת הרמ"א.
מהלכות קידוש
* נשים חייבות במצות קידוש כאנשים, משום שהכתוב "זכור את יום השבת לקדשו" הוקש לכתוב "שָׁמוֹר את יום השבת לקדשו"; והחייבים בשמירת השבת, דהיינו באיסור המלאכה, חייבים גם בזכירתהּ. ולפיכך, היכולת בידן להוציא אנשים ידי חובתם, אלא שמדרך הכבוד הוא שאשה לא תוציא אלא את בני ביתהּ.
* מי ששכח לקדש בליל שבת, ונטל ידיו לסעודה, ונזכר לאחר שבֵּרך ברכת המוציא, לפני שטעם מהפת, יאמר מיד את ברכת 'אשר קדשנו' של קידוש, ואחר כך יאכל מהפת.
* מי ששמע קידוש מפי אחֵר, ולא שמע את ברכת הגפן; וכל שכן אם בֵּרך על היין, אלא שטעה ובֵרך 'שהכל' במקום 'הגפן' – יצא ידי חובתו.
* מי שיש לו רביעית יין בלבד – יבדיל במוצאי שבת על היין, ויקדש על הפת, כיון שאי אפשר להבדיל על הפת; ויש אומרים שיקדש בלילה על היין.
* חכמינו ז"ל אמרו "כבוד יום קודם לכבוד לילה", ומקיימים זאת באכילת ה'חמִּין' – שהוא החשוב שבמאכלי השבת – בסעודת הבוקר.