את הסיפור שלפנינו שמע ר' דוד קלצקין משכנו של אחיו ר' יוסף קלצקין, המתגורר בבית שמש, כאשר התארח אצלו בשבת.
ר' יצחק מגדל את שני ילדיו לבדו כבר שש שנים, יום אחר יום, כאלפיים ימים ולילות! יום יום הוא שופך תחינות מקירות ליבו: "רבונו של עולם! קשה לי!!! עד מתי? אנא השם הושיעה נא!" הילדים כבר בני תשע ואחת עשרה. העול הולך ונעשה כבד יותר ויותר, והבדידות מעיקה וצורבת. עבר כבר כל כך הרבה זמן מאז שנפתח פרק ב' במסע השידוכים שלו, והוא עדיין לא נושע.
בחודש כסליו תשע"ט נזכר מתוך צערו בשם של יהודי טוב העוסק בשידוכים פרק ב' ועובד באחד המוסדות הסמוכים לביתו. הוא ניגש אליו, מסר לו את כל הפרטים שלו וחיכה שהשדכן יתחיל להציע שמות, אלא שלא היה נראה שהיהודי היקר הזה מתחיל לפעול בנושא. הוא שאל את ר' יצחק: "ברכה מהרב קנייבסקי שליט"א כבר קיבלת?"
"הלוואי", ענה ר' יצחק, "הלוואי שיכולתי. כל כך קשה להיכנס אליו, וזה כל כך מסובך לקום ולנסוע עם הילדים בבית, והפרנסה שעלי להביא הביתה".
"זאת לא בעיה", ענה היהודי, "לפני כמה שנים אבי חלה והיה בסכנת חיים. שלחנו פקס לבית הרב, וקיבלנו בטלפון הוראות מדויקות מה לעשות. ברוך השם פעלנו כדברי הרב, ואבי הבריא והוא חי מאז כבר כמה שנים לאורך ימים טובים. עשה גם אתה כך, הנה הפקס והמספר".
ר' יצחק התיישב ליד השולחן בכובד ראש, גולל את מסכת ייסוריו על הדף, ביקש ברכה, חתם את שמו יצחק בן מרים והוסיף מספר טלפון. השדכן לחץ על הספרות המתאימות ושלח את הפקס ליעדו. "זהו", חייך היהודי חיוך טוב, "עשינו השתדלות נכונה והשם הטוב ישלח עזרך מקודש".
ר' יצחק האמין שמשהו בחייו עומד להשתנות סוף סוף. כעבור שבוע התקשרו אליו מבית הרב קנייבסקי שליט"א: "הרב אמר שתלמד מסכת קידושין עם חברותא והכל יהיה בסדר. ברכה והצלחה".
התשובה הברורה הזאת היתה כמו פנס מאיר בתוך החושך. העובדה שהוא ידע בדיוק מה עליו לעשות השרתה עליו שלווה. עכשיו הוא רק צריך למצוא חברותא…
יצחק נכנס לכולל הסמוך למקום עבודתו, ואז התברר שהמשימה הזו אינה קלה כמו שהוא חשב. הוא ניגש לאברך ראשון שראה ושאלו: "רוצה ללמוד איתי מסכת קידושין?" הלה ענה לו: "איני יכול, יש לי תוכנית לימודים אחרת". השני התנצל: "אם היה מדובר בשני דפים, בשמחה הייתי לומד אתך, אבל אני לא יכול להתחייב למסכת של שמונים ואחד דפים".
יצחק פנה לכל אחד מארבעים אברכי הכולל, ואיש מהם לא נענה לבקשתו. הם מכירים אותו לא מהיום, מפעם לפעם הוא נוהג לקפוץ לכולל וללמוד קצת, אך אף אחד מהם אינו מסוגל להתחייב ללימוד של מסכת שלמה בנוסף לסדר יומם העמוס.
ר' יצחק, שכבר חש ששערי הישועה נפתחו כדי סדק צר, לא מיהר לעזוב את הכולל. הוא התיישב בצד, פתח תהלים והתפלל מעומק ליבו. במילים משלו הוא פנה בדמעות לאבא בשמים: "רבונו של עולם, אני רוצה ללמוד קידושין עם חברותא! אנא השם זכני נא בזאת!!!"
תפילתו האישית נלחשה בלהט. אחד מאברכי הכולל, ר' ישראל חיים, שמע את המילים הרותחות שיצאו מלב כאוב ומיוסר. הוא שמע את הרצון העז ולא יכול היה להישאר אדיש. "תגיד לי", שאל את ר' יצחק, "מה בדיוק אמר הרב?"
"ביקשתי ברכה, והרב אמר שאלמד מסכת קידושין עם חברותא והכל יהיה בסדר".
"הריני מוכן ומזומן להיות צינור הברכה של הרב", נענה ר' ישראל חיים בשמחה. ר' ישראל חיים סיפר אף הוא את חלקו לר' דוד: בהשגחה, יום קודם לכן למד את הגמרא (שבת קלג:) 'מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום'. מצוה לדבוק במידותיו של הקב"ה וללכת בדרכיו. למחרת, כאשר בירך ברכת התורה בכוונה "המלמד תורה לעמו ישראל", חשב: העובדה שאני לומד תורה אינה באה מכוחי ומכשרוני, אלא מפני שהקב"ה מלמד אותי!'…
עתה, כאשר בא ר' יצחק בבקשה כל כך טהורה, ללמוד עימו בחברותא מסכת קידושין שאינה מסכת קלה ללימוד, במיוחד למי שאינו רגיל בלימודים מורכבים – חיבר ר' ישראל חיים את הלימוד מאתמול ואת ההארה מהיום ואמר לעצמו – 'יש לי הזדמנות לקיים מצוות 'והלכת בדרכיו' בהידור רב.
ר' יצחק שמח בחברותא החדש, ור' ישראל חיים אמר לו: "אני נמצא כאן כל היום, אבל האחריות על הלימוד היא שלך. כשאתה מגיע לכאן אנחנו לומדים". וכן היה. ר' ישראל חיים, שעסק בלימוד חושן משפט, וכל העת התכונן למבחנים שיכשירו אותו להיות דיין בישראל, נתפנה מהלימודים החשובים, סגר את השולחן ערוך והקדיש מזמנו היקר למען ר' יצחק.
ביום כ"ו בכסלו, יום שני של חנוכה, עת עולות הלהבות של נר מצוה ותורה אור, התנוצץ בעולם אור חדש. אורה של מסכת קידושין, חברותא שכולה חסד ונתינה, חברותא שכולה מסירות נפש והתמדה. ר' יצחק הגיע ללמוד עם ר' ישראל חיים מדי יום ביומו, כפי שהתאפשר לו. פעם רבע שעה, חצי שעה, ולפעמים גם שעתיים. הם הלכו והתקדמו דף אחר דף.
ביום שבו הגיעו לדף מ' – כמעט חצי המסכת, ולמדו את דברי הגמרא "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", הגיעה הישועה במזל טוב, ור' יצחק התארס. תוך הלימוד בפרק ב' האיש מקדש קיים זאת ר' יצחק הלכה למעשה.
בכ"ד לחודש אדר א' תשע"ט הקים יצחק את ביתו בשעה טובה ומוצלחת. ביום שמחת ליבו לפני החופה בירך החתן מעומק הלב את החברותא היקר ישראל חיים בן שרה: "כשם שזכית לקיים מצות גמילות חסדים עמי הרבה שעות בגוף ובנפש, ובזכותך מקבלים הבנים שלי אמא חדשה, כן תזכה גם אתה להתברך בבנים צדיקים!"
לא היתה זו ברכה מובנת מאליה. לר' ישראל חיים היה בן יחיד בן עשר, ובעקבות מעברים שעברו על ביתו פסקו הרופאים את הגזירה הכואבת… שנים חלפו ועדיין מצפים לנס, והנה כזאת ברכה בעת רצון! אמן ואמן.
בכ"ו בכסלו תש"פ, שנה בדיוק לאחר שהתחילו בלימוד בחברותא, הגיע ר' יצחק לכולל וגילה שהכסא של החברותא שלו ריק – בפעם הראשונה מזה שנה. לאחר כמה דקות התקשר אליו ר' ישראל חיים בהתרגשות: "אתה הראשון שאני מתקשר אליך לבשר את הבשורה הטובה. הברכה שלך נתקיימה! נולד לנו בן זכר במזל טוב!"
ברוך ה', הילד בן האחת עשרה כבר לא בן יחיד, למרות גזירת הרופאים! בזכות לימוד של גמילות חסדים, עם ברכת חתן מעומקא דליבא!
יצחק, אחוז התרגשות, דפק על הבימה והשתיק את כל חברי הכולל. "רבותי, האם זוכרים אתם מה היה לפני שנה? באותו יום עברתי בין כל האברכים בכולל, ושאלתי אם מי מכם מסכים ללמוד איתי מסכת קידושין. אף אחד לא התנדב לזה. לכולם היו סיבות מוצדקות, רק אחד הסכים – ר' ישראל חיים היקר, שעשה זאת לשם גמילות חסדים. ובכן במשך כל השנה חשבתי שר' ישראל חיים עושה חסד עימי, והנה לכבוד נר שני של חנוכה נולד לו היום בן שני. בואו חשבון, מי עשה חסד למי?"
כאשר הגיע ר' ישראל חיים, אבי הבן, למחרת אל הכולל והביא עימו כיבוד, עלו השירה והזמרה עד לשמים. "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם!"
(גיליון 'השגחה פרטית')