אמר רבנו: במגילה טז, ב איתא ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן …..אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי ".
הרי לנו איך שהמן הרשע הגיע להכרה האמיתית, שהלימוד בהלכות קמיצה הוא זה שהצילם מהגזירה ודחה לאלפי כיכרי כספא שנתן למלך. והדבר מפליא שהמן הרשע הזה, הכיר באמונה והגיע מיד להכרה הנכונה מה מציל את ישראל. אך הענין בזה שאפילו אדם כהמן אם משפילים אותו, הוא יכול מיד לראות ולהכיר באמונה. ואותו המן אם היה בא יום קודם ורואה שלומדים הלכות קמיצה לא היה רואה בזה כלום, והיה מלגלג על זה, מה זה הלכות קמיצה? מה זה יכול להועיל… ורק אחרי שהשפילוהו ונתנוהו לעבד מבוזה לפני מרדכי, ירדה ממנו הגאווה, והיה יכול להתחיל לראות מעט באור האמת, עד כדי כך שהבין שהלימוד בפרשה של הלכות קמיצה "מלא קומצי קמחא" דידכו, דחה עשרת אלפי ככר דידי.
והוסיף רבנו שהמן תלה את סיבת הנס מחמת הקומצי דקמחא, היינו לימוד התורה שהיו עוסקים בה כשבא לפניהם. ובאמת הרי אסתר המלכה אמרה וצומו עלי שלושת ימים לילה ויום, וישבו כל אנשי שושן בתענית אף בליל ראשון של פסח, ויתכן מאד שהמן ידע את זה כיון שהיה בפרסום כ"כ, ומ"מ הוא לא התפעל מזה, ולא אמר שהתעניות והתפילות שלכם הצילו את הגזירה, רק תלה בלימוד התורה את ביטול הגזירה. (נדפס בקובץ לחושבי שמו קובץ נ"ג מתוך שיחה שנאמרה ה' אדר תשנ"ו)
וגם חרבונה : זכרונו לברכה? או זכור לטוב?
אמר רבנו שמצינו תמיד שאומרים על אליהו הנביא זכור לטוב, ולא אומרים זיכרונו לברכה, והטעם כי לשון ברכה שייך במי שמתרבה – שיהיו לו עוד זכויות וכו' אבל במלאך הא נאמר עליהם בזכריה (ג,ז) ונתתי לו מהלכים בין העומדים האלה, א"כ מלאך אין לו התרבות רק נשאר תמיד על מכונו ומקומו, ואליהו המלאך אין אומרים עליו זכרונו לברכה, רק זכור לטוב. וזה גם הביאור בפיוט שאומרים וגם חרבונה זכור לטוב, דכיון דמבואר [בירושלמי ובמדרש אסתר רבה] דחרבונה זה אליהו ממילא הוא זכור לטוב, ולא אומרים עליו לברכה. (שיח הפורים עמ' קס"ג)
ואז נוקטים להוציא נקמתם ביום הפורים
היות שמתקרבים ליום פורים שבו חז"ל תיקנו לימי אהבה בין איש לרעהו, וכפי מה שרצו להשריש אהבה בין איש לרעהו כן גבר יצר של לצער ולהלבין פנים ברבים, ובישיבות להלבין פני מורים ויותר מזה להמשגיחים אשר לרגל תפקידם צריכים פעם להגיד דברים שהם לא רצויים לכל התלמידים, ואז נוקטים להוציא נקמתם ביום הפורים. נמצא שדווקא יום של אהבה נהפך ליום שבו עושים דברים הפוך מזה. ובפרט היות שנות הנעורים שהם השנים ביסוד בנין האדם, צריך לראות שיהיה יסוד ישר ותקין ולא יסודות עקלקלות. וידוע שמלבד שזה חטא גדול גם רואים עונש בעולם הזה, אף כי בדרך כלל הקב"ה מאריך אף ולא מעניש בעולם הזה. ובאתי בזה להזכיר כי יום פורים לא שונה מכל יום ואיסורי תורה לא נשתנו כלל. וכל אחד ישתדל באותו יום להרבות אהבה, ואם אינו יכול, לכל הפחות לא יעשה ההיפך מזה. והמוסיפים אהבה ורעות יזכו לטוב ויעלו מאד להמעלות הרוחניות ויוכל להיבנות ולצמוח לטוב ולתפארת. – (ז' אדר תש"ע לפ"ק יודא ליב שטיינמן)
וכידוע שרבנו שליט"א עשה מהפיכה גדולה בעניין זה בצורת ימי הפורים אצל בחורי ישיבות, שכן הנהיג וביטל מנהג ה"פורים רב" בכמה ישיבות. וקבע סדרי לימוד בליל פורים בישיבת אורחות תורה בשנת תשנ"ט, ומה נהדר מראה כהן איך שמרן רבנו שליט"א מגיע מידי שנה בשנה בליל פורים בחצות ונותן שיחה לבני הישיבה. ומשם למדו וכך עשו בעוד הרבה ישיבות קדושות, והחזירו את השמחה האמתית בקבלת תורה מאהבה.
בליל פורים הוא כמו מת מצווה כי כמעט אף אחד אינו לומד רק מחפשים מצות אחרות
ליל פורים זה זמן שאין הרבה מקומות שלומדים תורה רוב האנשים עסוקים במצות אחרות או דברים אחרים, ויש שעושים דברים שהם בעצם סתירה לתכלית של פורים שזה הכרה בריבונו של עולם, אמונה בה', ושוכחים מזה, ומי שזוכה בשעה כזו ללמוד תורה הרי זכות, לימוד התורה בשעה זו מגן על כולם וכתוב בספר חסידים. שמצווה שאין לה הרבה דורשים נחשבת כמו מת מצווה, ודבר זה יש גם כן בזמנים, שבזמן שחסר דורשים ללמוד התורה, ורוב האנשים אינם עוסקים בתורה הרי לימוד התורה בשעה זו הוא כמו מת מצווה. אם כן לימוד התורה בליל פורים הוא כמו מת מצווה כי כמעט אף אחד אינו לומד רק מחפשים מצות אחרות ולימוד התורה נשאר כמו מת מצווה וממילא לימוד התורה בזמן כזה הוא דבר גדול מאוד. אלו הזוכים ללמוד באותו זמן זו זכות שאין לשער. ומי שלומד בזמן כזה הוא נוטל שכר כל אלו שאינם לומדים. והרי הוא קונה עולמו בשעה אחת, כל אחד שלומד מרוויח בשעה אחת מה שבפעם אחרת היה צריך לזה עשרים שעות ואולי אפילו יותר. החפץ חיים אמר פעם [מובא בספר מעדני שמואל בהקדמה] שהיום אפשר לזכות יותר מאשר בדורות הקודמים מפני שההשפעה מהשמיים יורדת במידה מסוימת ובדורות הקודמים שהיו הרבה לומדי תורה זה התחלק בין כולם וכל אחד קיבל חלק קטן אבל היום שנתמעטו לומדי תורה ההשפעה מתחלקת לפחות אנשים וכל אחד שלומד מקבל חלק גדול. אם כן גם לגבי לימוד התורה של ליל פורים שהלומדים בו יותר מועטים משאר לילות ממילא לפי השפעה שיורדת כל אחד שלומד יכול לזכות הרבה מאד על ידי שעה אחת של לימוד יתכן לקבל כמו ביום אחר על ידי עשר שעות ואפשר להשיג הרבה מאוד.
אין לאדם כל כך הרבה זמנים שיכול לומר שהוא עושה בזמן הזה שמחה מיוחדת בשמים
במגיד מישרים כתוב שבליל שבועות הבית יוסף למד עם כמה תלמידים מהחבורה שלו ובא המגיד – המלאך שהיה מדבר אליו ואמר לו שהקב"ה מאד שמח כי אף אחד לא שם לב כל כך על הצער של השכינה ואם יש קצת אנשים שעושים נחת רוח להקב"ה ולומדים תורה, הקב"ה מאד שמח בהם. וכך היה מרבה מאד בשבח של אלה שלומדים בליל שבועות ובליל יום טוב שני של שבועות כבר באו עשרה אנשים ואז תיכף ומיד באה השכינה והתחיל מיד לומר אשריכם שאתם לומדים בלילה הזה. ובשל"ה הקדוש מביא כל הדיבורים מה שהמלאך אמר ואיזה שמחה וששון יש להקב"ה באותו הזמן והיה אז תיקון גדול מאוד על ידי שלמדו תורה בזמן ההוא. וכמו כן יש לדמות את הלימוד תורה בליל פורים שהרי פורים הוא יום כעין מתן תורה כמו שכתוב בחז"ל שעל ידי נס פורים קיבלו כלל ישראל את התורה מאהבה ובוודאי לימוד תורה בזמן כזה עושה נחת רוח להקב"ה שאין לשער ואין לתאר ובפרט שלומדים בציבור גדול ביחד ולומדים תורה עם הרבה שמחה עם כל החשק, והשכר כל כך גדול והשמחה בשמים אין לתאר איזה נחת רוח יש להקב"ה בזה, אין לאדם כל כך הרבה זמנים שיכול לומר שהוא עושה בזמן הזה שמחה מיוחדת בשמים, אבל בזמן כזה זה זמן מיוחד שעושה שמחה מיוחדת בשמים.
(כאיל תערוג)
מנהג רבנו בשתיית יין
כמה פעמים סיפר רבנו שידיד נעוריו רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל היה משתכר בפורים, והיה מדבר דברים נשגבים וגבוהים מאד בענייני יחוד ה'. והעיד רבנו על עצמו שמימיו לא השתכר… (פרי חיים ק"ח) ומנהג רבנו לשתות יין בתוך הסעודה ואח"כ ללכת לישון ולקיים בזה דברי הרמ"א סי' תרצ"ה סעי' ב' "וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי".