"ויהי איש מצליח" (ל"ט, א')
מידת הכבוד – על האדם להתרחק הימנה כמטחווי קשת, והיא אחד מארבעים ושמונה קניינים שהתורה נקנית בהם (אבות ו, ו) ה"מתרחק מן הכבוד". כל זה אמור ביחס לאדם עצמו, אבל ביחס לזולתו, אדרבה, חייב אדם לכבדו בכל אותות של כבוד והערצה ללא גבול וללא מצרים.
אמרו באבות (ד, א) "איזהו מכובד המכבד את הבריות", ופירש המהר"ל (ב'דרך החיים' על אבות) דהרי אם אחרים מכבדים אותו עדיין אין הכבוד מושרש אצלו, שהרי הכבוד נתון בידי אחרים ואין עליו שם ומהות של מכובד, ולכך אמר התנא איזהו מכובד המכבד הוא את הבריות – זה ייחשב וייקרא בשם "מכובד" כאשר עמו ובעומק נפשו קבוע הכבוד, שבאשר הוא מכבד את הבריות הנה ממילא מוכיח הדבר כי הכבוד אתו.
והנה, האדם נמשל לעץ השדה, וכשם שבעץ גם מי שאינו בקי בסוגי עצי הפרי אעפ"כ לכשתבוא עונת הפריחה שהפירות צומחים יוכל לדעת על כל אחד ואחד מן העצים איזה עץ הוא מפני שיראה את פירותיו, כך הוא האדם – אם הוא נכבד אזי הפירות הצומחים ממנו, מעשיו ודיבוריו, אף הם בהכרח מכובדים המה, והיינו שדיבורו בנחת ובכבוד עם הבריות; אולם האדם אשר סורו רע ומוציא מילות גנאי על אנשים ואין התנהגותו מכבדת את הבריות, נדע כי הוא עצמו אינו מכובד והוא עצמו מגונה.
וכן מצינו במשנה שאמרו: "איזהו מכובד המכבד את הבריות", ידויק שלא אמרו מי שמכבד את הבריות זוכה לכבוד אלא מי שמכבד את הבריות 'הוא עצם המכובדות שלו'.
מרן רבי איסר זלמן היה מנהגו שהיה מאריך לשהות בחתונות ושמחות, וכשאשתו העירה לו על כך אמר: "כאשר הקב"ה מעניק לאדם כבוד עליו לנצל זאת על מנת לתת מהכבוד שהוענק לו גם לאנשים אחרים".
הגר"ח שמואלביץ זצ"ל אמר, מדוע הקב"ה ברא כל ענין של כבוד? אלא המטרה כדי שיכבד חברו.
התייחסות מרן הגרי"ז למרן ה'חזון איש'
החזו"א בא לירושלים לשמש סנדק בברית מילה לבנו של הגר"ח גריינמאן זצ"ל. קודם לברית סר החזו"א כדי לבקר במעונו של מרן הרב מבריסק. הוא בא בלוויית גיסו בעל ה'קהילות יעקב', וכשנכנסו לביתו של הרב מבריסק נודע להם מפי בני הבית כי הרב עומד בתפילת שחרית. "הוא עומד בעזרת אבותינו", אמר להם בן הבית, אשר הציע את עצמו כדי להודיע לרב על בוא האורחים החשובים. אך ה'חזון איש' דחה את ההצעה וביקש שלא להודיעו דבר: "נחכה עד אחרי שמונה עשרה".
כשסיים הרב מבריסק את תפילת העמידה הודיעו לו כי מרן ה'חזון איש' בא לביקור. כששמע הזדרז כדי לקבל את ה'חזון איש'.
השיחה שהתקיימה הייתה כמובן שיח של תורה. פרשת השבוע הייתה פרשת בא וה'חזון איש' השמיע חידוש שהתחדש לו ברמב"ם הלכות קידוש החודש. גם הרב מבריסק העיר הערה על דברי רש"י האומר כי משה התקשה במולד הלבנה (הדברים הודפסו בספר 'חידושי מרן רי"ז הלוי' עה"ת).
כשקמו ה'חזון איש' וגיסו כדי לעזוב את הבית צעד ה'חזון איש' לאחוריו תוך כדי שהרב מבריסק פוסע כנגדו כדי ללוותו עד ליציאה מן הבית.
"אה, כמה מן הקדושה חופפת על הבית", התבטא מאוחר יותר ה'חזון איש'. וכשהגיעו הדברים לאוזנו של הרב מבריסק הניף את ידו בביטול: "קדושה, קדושה, כשהיה פה ה'חזון איש' שרתה הקדושה…".
מרן רבי איסר זלמן מכבד הזולת
סיפר כ"ק אדמו"ר מסטריקוב זי"ע, שנכנס פעם לשמחת אירוסין אצל בחור אחד שלא בלט בין המצוינים בישיבתו ולפתע הבחין על מפתן הדלת בדמותו הטמירה של מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל. הרבי שהתפעל מבואו של הגרא"ז שאל בעדינות את אחד ממקורביו מה ראה הגאון להטריח את עצמו לאירוסין של חתן דנן. רבי איסר זלמן שקלט כפי הנראה את תוכן השאלה ענה ואמר: "דאס איז ניט מיין כבוד", זה לא הכבוד שלי, "אלא אם בן תורה מתכבד בזה שאני בא אליו לשמחתו – זה לבד שווה לי".
איך אומרים לא
אצל מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל נכנס עיתונאי כדי לבקשו לראיין אותו לעיתונו. הושיבו הרב על כסא שלידו והחל להסביר לו כי אין זה מדרכו להתראיין, וציין בפניו כי אנשי ירושלים ברחו תמיד מפרסומת, וכך ישב והסביר לאותו עיתונאי את הדבר כעשר דקות שלא לביישו.
כשיצא אותו עיתונאי התעניינו הנוכחים בחוץ האם הסכים הרב להיענות לבקשתו. "לא", השיב העיתונאי. "אמנם בנקודה זו נחלתי אכזבה, אך כל המאמץ היה שווה לי כדי ללמוד כיצד מסרבים במאור פנים 'איך עונים לא'".
יסופר על מרן החזו"א, שפעם בדרך לביתו נתקל בו גר צדק גלמוד ואומלל, שהתאונן לפניו בדמעות שליש כי אינו מכובד בעיני הבריות, והרי כתוב "ואהבתם את הגר" התייפח. ניסה החזו"א לשדלו בדברי תנחומים ואמר לו: "ברצוני לכבדך בניגון". החל הגר לפצוח בשיר בקול רם, והחזו"א בגודל מידותיו המופלאות לא היסס לרגע ופתח אף הוא בריקודים בלב רשות רבים, לפי קצב נהיגון. כך נמשך המעמד, עד שהבחין מרן החזו"א כי נתקררה דעתו של אותו אדם ומראה פניו הוכיחו שנתפייס.
הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ מכבד את סבי
סבי הרב הרמן הייתה לו הכנסת אורחים בביתו והיה מוסר דברי תורה על הפרשה בפני האורחים. פעם נקלע הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל לביתו, וראה איך שאומר דברי תורה והאורחים צועקים "תגמור… תביא את החמין…", כי חלק גדול מן האורחים לא היו שפויים בדעתם ומה להם ולדבר תורה.
לרבי שמואל אהרן נגע הדבר ללבו. יהודי עומל, מכין דבר תורה ואין שומע לו… מאז היה בא מדי פעם לאחר הסעודה שאכל בביתו לשמוע את דברי התורה של הסבא… כיתת אותו גאון רגליו ממרחקים כדי לפייס את הסבא… כך היו נראים גדולי תורה ואנשי ירושלים.
לסייע בחכמה
סיפר רבי בן ציון ברוק: כשטייל עם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי ביער, "פעם קרב אלינו אדם אחד שהיה מתקשה מאוד בדיבורו והוא שאל אותנו היכן בית רופא פלוני. לא רציתי לעזוב את הגרח"ע זצוק"ל לבדו והראיתי לאיש לאן ללכת. הגרח"ע ביקשני שאלך אתו ואראה לו את מקום מגורי הרופא. כשחזרתי נשתוממתי לראות שהגרח"ע עמד כל הזמן במקומו והמתין לשובי. הגרח"ע הסביר לי, כי 'איש זה מתקשה מאוד בדיבורו ויש לו בושה בכל פעם שהוא צריך לשאול משהו מבני אדם, לכן היה נחוץ שאתה בעצמך תלווה אותו בדרכו לרופא כדי למנוע ממנו בושה מיותרת'".
לא רצה שאחר ישמשנו
מרן הרב בענגיס בזמן לימודו תמיד הייתה לפניו כוס תה בלי ששתה ממנה. רק לימים התברר מדוע לא שתה: אנשים רבים הסתובבו מסביבו וכל אחד רצה לכבדו בשתייה, ועל ידי כך שיש כוס תה לפניו לא יביאו לו כוס נוספת, וכך לא יטריח אדם.
(מתוך ספר 'מידות והנהגות טובות')