יעקב א. לוסטיגמן
"בימים אלו", אומר הגר"ג רבינוביץ שליט"א, "הילדים נמצאים בבית. ערב פסח על כל המשתמע מכך. את הסלון מוציאים למפרסת, את המטבח מעבירים לסלון, הבלגאן חוגג, ותוך כדי ניקיונות לפסח גם יוצאים לעשות קניות ולהביא חבילות, ועוד לא התחלנו לדבר בכלל על הבישולים.
"זאת תקופה מאוד לחוצה, ומטבע הדברים ההורים עלולים להיות חסרי סבלנות אל הילדים, ובעניין הזה אני רוצה לספר לכם סיפור מופלא, סיפור ששמעתי מפי בנו של בעל המעשה, ואני מכיר גם את אביו, את בעל המעשה עצמו. וכך היה המעשה.
"הסבתא שלי היתה ילדה יהודייה שגדלה בבית יהודי", הוא מספר, "אבל ברבות הימים, מכל הרדיפות והצרות שסבלו היהודים היא נשארה בודדה וגלמודה, ולמרבה הצער שכחה את עמה ואת אלוקיה, עד שהיתה נראית ומתנהגת כמו גויה לכל דבר ועניין.
"היא הקימה בית שלא היה בו לא כשרות ולא שבת, לא מזוזה ולא קריאת שמע. אפס קשר ליהדות. כשנולד לה ילד, אבא שלי, היא החליטה שהיא לא תגלה לו בכלל שהוא יהודי. מבחינתה היהדות שייכת להיסטוריה חלילה וחלילה, והיא לא רוצה שהילדים שלה יסבלו מהעובדה שהם ממוצא יהודי.
"עברו ימים, חלפו שנים. אבא שלי סיים את בית הספר היסודי, סיים גם את הלימודים בתיכון, והמשיך ללימודים אקדמאיים בקולג', כשהוא לא יודע שום דבר על מוצאו היהודי, ועל כך שגם הוא עצמו יהודי, בן לאברהם יצחק ויעקב, המחויב בתורה ובמצוות.
"יום אחד הוא הגיע אל המכללה כשבתיקו שקית עם עוגיות שאמא שלו הכינה. עוגיות משולשות פריכות וטעימות, הממולאות בפרג, ועליהן מפוזרות אבקת סוכר. בהפסקה הוא שלף את השקית עם העוגיות והחל לנגוס בהן להנאתו.
"ישב לידו סטודנט אחר, ואמר לו: "היי ג'רי… לא ידעתי שאתה יהודי… למה לא סיפרת אף פעם?".
"אבא שלי הסתכל עליו ולא הבין על מה הוא מדבר: "אני יהודי?", הוא שאל אותו, "מה פתאום! איזה שטויות אתה מדבר…".
"אז למה אתה אוכל אוזני המן", שאל אותו הסטודנט השני שכנראה בעצמו היה יהודי או שהיו לו חברים יהודים.
"אבא שלי לא הבין בכלל מה זה אוזני המן. הוא בסך הכל אוכל עוגיות פרג משולשות עם אבקת סוכר שאמא שלו אפתה לו.
"זה פעם ראשונה שאמא שלך מכינה כאלו עוגיות", בירר הסטודנט השני, ואבא שלי השיב לו בתמימות: "מה פתאום, כל שנה אמא שלי מכינה עוגיות כאלו, בסביבות חודש מרץ. משהו בעונה הזאת גורם לה להכין את העוגיות האלו, שהן מאוד טעימות, בדרך אגב, בוא תטעם ותבין על מה אני מדבר…".
"אבל החבר לא ויתר לו, "ג'רי ידידי, אם אמא שלך מכינה אוזני המן, והיא תמיד עושה את זה בחודש מרץ, אני אומר לך שאתה יהודי. תשאל אותה מי לימד אותה להכין את העוגיות האלו, ותחזור אלי עם תשובה".
"אותו ג'רי שאל את אמא שלו", משלים הגר"ג רבינוביץ את הסיפור, "והיא אכן הודתה באוזניו שהיא יהודיה, מבית יהודי. הוריה היו שומרי תורה ומצוות, והיא התנתקה מהיהדות בכל הכח. אבל על דבר אחד היא לא הצליחה לוותר. כל שנה, בהתקרב חג הפורים הרגש היהודי היה מבעבע בקרבה, ולמרות שניסתה להדחיק אותו, היא מצאה את עצמה מרדדת בצק ומכינה אוזני המן…".
"אתם רואים אותי", סיפר לי בנו של אותו ג'רי, "אני יהודי רק בזכות עוגיות הפרג… זה כוחו של מנהג יהודי, לבוא ולשלוף נער יהודי ממשפחה מתבוללת, להוציא אותו מתוך טומאת העמים ולהחזיר אותו בתשובה שלמה לאביו שבשמים". הג'רי הזה, החל לבדוק מה המשמעות של להיות יהודי, מה זה אומר עליו, עד כמה זה מחייב אותו, הוא הציץ ונפגע, ובתוך זמן קצר מצא את עצמו יושב בישיבה ומשלים את כל מה שהחסיר מאז נולד ועד עתה.
בזכות מנהג יהודי…
שאלה נוקבת…
"אני רוצה לשאול אתכם שאלה…", ממשיך הרב שליט"א את דבריו, "בואו נתאר לעצמנו מצב שהאמא של אותה סבתא יהודיה, כל שנה, כשהיתה מכינה את האוזני המן הללו, היא היתה צועקת על הילדים, מענישה אותם, אולי גם מכה אותם בגלל שהם הפריעו לה וכדו', האם גם אז המנהג הזה של אכילת אוזני המן היה נשאר צרוב בלבה של הבת??? סביר להניח שלא.
"הרי הטעם של המאכלים המסורתיים מהול עם הזיכרונות המתלווים אליהם. הסיבה שאותה סבתא לא הצליחה להתאפק והכינה כל שנה אוזני המן דווקא בסביבות פורים, מקורה בכך שאצלה פורים נזכר כחג מיוחד במינו, והמנהגים שלו היו מאוד חשובים לה. היא נתלתה בזיכרון נוסטלגי מתוק, ולא הצליחה להתנתק ממנו.
"רבותי היקרים, יהודים חביבים. תשמעו מה אני אומר לכם", זועק רבי גמליאל שליט"א מקירות לבו, "תקשיבו למה שאני אומר לכם. אנחנו צריכים שלילדים שלנו יהיו זיכרונות מתוקים מהאוזני המן שאנחנו מכינים, אנחנו צריכים שיהיו להם זיכרונות מתוקים מההכנות לפסח! מבדיקת החמץ, מאכילת המצה והמרור.
"ומה אנחנו עושים? מתלוננים כל הזמן שיש עוד הרבה מה לנקות, מקטרים על כך שצריכים לשלם הרבה כסף על המצות וכדו', וכועסים על הילדים שעושים טביעות אצבע בשולחן המבריק… לחנך צריך כמובן, אפשר וצריך לחנך את הילדים גם לשמור על הניקיון, אבל האווירה צריכה להיות טובה ונעימה, האווירה צריכה להיות חגיגית.
"הרי כל המאמץ הזה שאנחנו עושים לקראת חג הפסח זה מאמץ של עבודת ה'. זה מפגן מדהים של אהבת ה'. למה אדם משקיע כל כך הרבה במצוות? כי הוא אוהב את הקב"ה. אסור לשכוח את זה, אנחנו צריכים להרגיש את זה וגם להחצין את הרגשות האלו החוצה. ללמד את הילדים לאהוב את הקב"ה.
"מה זה אהבת ה'??? אנשים חושבים שזו מצווה שלא נוגעת אליהם. אנחנו אנשים פשוטים, איך אנחנו יכולים לאהוב את הקב"ה. אוי ואבוי! אסור לדבר ככה. אם התורה ציוותה אותנו "ואהבת את ה' אלוקיך", זאת אומרת שאנחנו יכולים לקיים את המצווה הזאת בכל רגע נתון.
"אני באופן אישי משתדל להניח תפילין במשך כל שעות היום, מהבוקר ועד שקיעת החמה. זאת הלכה בשו"ע, ואני מקיים בכל רגע נתון שמונה מצוות, ארבע פרשיות בתפילין של יד, וארבע פרשיות בתפילין של ראש, ובנוסף אני מניח גם רש"י וגם ר"ת במקביל. אני עושה את רצון ה', כי אני מרגיש אהבת ה'.
"לא כל אחד יכול להניח תפילין היום, אבל ללבוש ציצית כולם לובשים, נכון? אז כל מה שצריך זה להוסיף לזה גם מחשבה של אהבת ה'. נשים שלא לובשות ציצית, מכסות את הראש, לובשות בגדים שמותר ללבוש לפי ההלכה, זה גם קיום מצווה בכל רגע ורגע. אם עושים את זה בתוספת כוונה פשוטה ובסיסית של אהבת ה', המעשה הזה מקבל משמעות אחרת.
"על אחת כמה וכמה כשעובדים קשה, מקרצפים ושוטפים, מגרדים ומטאטאים, מתכופפים ושוברים את הגב ואת העצמות כדי לקיים מצוות ביעור חמץ, אם רק נוסיף לזה את המחשבה המתבקשת של אהבת ה', כל האווירה בבית משתנה בהתאם, זה הופך להיות משעבוד מוחלט למרדף אחרי הפירור הלא קיים, לעבודת הקודש של 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי'…
"כדאי שנזכור את זה, במיוחד ברגעים הקשים והלחוצים ביותר….".
במה זכית לעשירות מופלגת?
"את החינוך הזה אנחנו צריכים להכניס בילדים. להשרות אווירה טובה, לדבר איתם, ובעיקר בעיקר לספר להם סיפורים. אבי מורי זצ"ל, היה מתגורר בבתי נייטין, והוא היה הולך כל שבוע לשיעור של המגיד הנודע רבי שלום שבדרון ב'זכרון משה'. אבא היה תלמיד חכם מופלג והוא יכול היה למסור בעצמו דרשות נפלאות מלאות מדע וחכמה. ובכל זאת, הוא הטריח את עצמו מדי שבוע לדרשה של רבי שלום, ולא זו בלבד אלא גם כשירד גשם ואפילו בשלג הכבד הוא לא ויתר על הדרשה של רבי שלום.
"שאלו אותו מה ראה להטריח את עצמו בכזאת מסירות נפש בשביל לשמוע דרשה??? אמר אבא זצ"ל: "אני לומד עם תלמידים, מגיד שיעור בישיבה. מהשעה בשבוע שאני יושב אצל רבי שלום ושומע ממנו סיפורים ומשלים ורעיונות, אני ניזון עם מספיק חומר למסור לתלמידים שלי כל השבוע. וכי תפקידו של מחנך הוא רק ללמד תורה בצורה יבשה? חלילה וחלילה, צריך להכניס בתלמידים אהבת תורה, יראת שמים, מידות טובות, יראת הרוממות, אמונת חכמים. ואיך עושים את זה? מדברים איתם ומספרים להם סיפורי צדיקים.
"אני אספר לכם עכשיו סיפור, שכדאי לספר לכל ילד לפני בר המצוה, ואתם תראו איך שהסיפור הזה משפיע עליו.
"הגיע אלי יהודי חרדי, עשיר מופלג, אדם שמנהל עסקים חובקי עולם ויש לו נדל"ן בכל מיני מדינות. התחלתי לדבר איתו וראיתי שהוא אדם חרדי כמו כולם, הוא לא למד באוניברסיטה, הוא לא איזה גאון עצום עם חכמה שאי אפשר לעמוד בפניה. אדם מן השורה. שאלתי אותו, תגיד, איך התעשרת כל כך???
"הוא סיפר לי שלפני ארבעים שנה, ביום ההנחת תפילין הראשונה שלו, לקראת בר המצווה שלו, הוא נכנס לגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, שאמר לו הדרכה איך להתנהג עם התפילין: לא לדבר שיחת חולין עם התפילין, ולא להוריד את התפילין מתחילת התפילה ועד אחרי הקדיש האחרון שאחרי 'עלינו לשבח'.
"כבר ארבעים שנה, מעולם לא חלצתי את התפילין לפני סיום התפילה", סיפר לי היהודי הזה, "ואני מרגיש שבזכות זה זכיתי לעושר הגדול הזה".
למה מחמירים בפסח?
"ואם דיברנו על אהבת ה', אני רוצה לומר לכם עוד משהו. אפשר לראות אנשים שמתקוטטים על שטויות. על דברים קטנים ומצחיקים.
"גש למישהו ברחוב ותבקש ממנו להחליף טיטול לילד שלך, הוא יסתכל עליך כעל מי שנסתרה בינתו… אבל לילד שלו הוא יחליף טיטול בלי לחשוב פעמיים. למה??? כי הוא אוהב אותו. האהבה של האבא לילד משכיחה ממנו שזאת מלאכה בזויה ולא נעימה. אין שום דבר בזוי בלטפל בילד שלך, אתה אוהב אותו. אדם שרח"ל לא רוצה לטפל בילד שלו הוא האדם בזוי.
"אותו הדבר בכל תחומי החיים ובכל סוגי היחסים בין בני אדם שונים. כשאדם אוהב את מקום העבודה שלו, הוא מוכן לבצע תפקידים קשים ומטלות מורכבות, בלי להתווכח ובלי להתמרמר. אבל מי שלא אוהב את העבודה שלו, אפילו לענות לטלפון במשרד הוא מתקשה. זה מתיש אותו ומעיק עליו, כי הוא לא אוהב את העבודה.
"על אחת כמה וכמה כשמדובר בקיום המצוות. מי שיש בקרבו אהבה לקב"ה, הוא לא מתמרמר על העבודה של ביעור חמץ, ולא מתבכיין על הכסף שזה עולה לו. הוא עושה את זה בשמחה ובהתלהבות, ולא מתווכח כל הזמן עם שאר בני הבית מי עובד יותר קשה…
"אגב, אנשים רבים תוהים מה הסיבה לכך שבפסח נוהגים להחמיר יותר מהרגיל, ויש רבים שמוסיפים חומרות על גבי חומרות באופן שקשה לתפוס בכלל. מה נשתנה חג הפסח מכל החגים והמצוות???
"התשובה היא שאת חג הפסח קיבלנו באהבה, זה חג שכל כולו מוקדש לעניין זה של אהבת ה' ואמונה בקב"ה, וממילא כשמאמינים ואוהבים שום דבר לא קשה, זה טוב ונעים ונחמד לשמור את כל מצוות הפסח ואף להוסיף עליהן חומרות כהנה וכהנה, כי יש אהבה לקב"ה והאהבה מתגברת על כל הקשיים והאתגרים".
