סוטה דף לב
היכן מצינו וידוי ב'וידוי מעשר'?
וידוי מעשר
אמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקדש מן הבית… ככל מצוותך אשי ציויתני לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי (דברים כו יג)
אמירה זו מכונה במשנה בסוטה (לב:) "וידוי מעשר". ולכאורה יש להבין היכן מצינו בפרשה זו וידוי על חטא, אדרבה, האומרה מצהיר שנהג במעשרותיו כדין?
ופירש רבי דוד אריק:
בראש השנה, מסתיימת ברכת הזכרונות בשבח: ״כי זוכר כל הנשכחות אתה… ואין שכחה לפני כסא כבודך״. והנה לכאורה נראים הדברים ככפל לשון? ופרש רבי ישראל מרודז׳ין. שהדבר בא ללמדנו שה׳ זוכר לאדם רק את המצוות והעוונות שהשכיח מלבו; כלומר, את המצוות ששכח ולא התגאה בהן. ומאידך את העוונות ש'שכח׳ ולא שב עליהן בשובה. אך העוונות שהאדם זוכר ומתחרט עליהם, וכן המצוות שהוא זוכר ומתגאה בהן, אינם נזכרים לפני ה'.
לדבריו אפשר לפרש, שה׳וידוי׳ טמון בתבות: ״לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי ־ שלא קיימתי את המצוות מתוך ענווה, אלא הייתי מתפאר ומתגאה בהן.
(וכל מאמינים)