נזיר דף סא
כיצד הגיב רבה של העיר קראקא על הוצאת שם רע עליו?
יורש
לכאורה צריכים לדקדק ולהבין, מהו הלשון זאת תהיה "תורת" המצורע, ולא, זאת תהיה "כפרת" המצורע וכו'?
בספר פרדס יוסף מובא הסבר נאה לכך: על פי מה שכתוב בספר חובת הלבבות – שער הכניעה (פ"ז), "המדבר לשון הרע ניטלים ממנו המצוות ומועברים לאותו
האיש שדיברו עליו לשון הרע, והמדבר נוטל עוונותיו של חבירו"! והשתא מובן, זהו שנאמר דווקא "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו", כי דווקא ביום שמטהר עצמו ועושה תשובה, אז נחשב ל"תורתו", אבל עד עכשיו נחשבה תורתו, לתורת חבירו שדיבר עליו לשון הרע!…
מסופר, כי בתקופה מסוימת נפוצה בעיר קראקא שמועות כוזבות – לשון הרע ורכילות על רבה של העיר, וכדרך העולם, השקרים הגיעו גם לבתי מרזח וליושבי קרנות… עד שהיה לשיחה בפי כל, כשנודע הדבר לרבה של העיר, הוציא הודעה, כי ברצונו לדבר לפני כל אנשי העיר בשבת לאחר התפילה. ואכן, לאחר התפילה קם רבה של העיר ואמר:
דוד המלך אומר בתהילים (סט יג) "יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר", לכאורה תמוה, על שום מה נתלה דווקא ב"יושבי שער ושותי שכר"? ואילו היו המספרים לשון הרע – צדיקים, האם היתה יותר דעתו נוחה בכך?
אלא ההסבר הוא: שזו היתה טענתו של דוד המלך! לוּ היו חכמים וצדיקים מלעיזים עלי, לכל הפחות הייתי יורש את מעשיהם הטובים, את תורתם ומצוותיהם, אבל כשריקים ופוחזים, יושבי קרנות ושותי שכר מוציאים עלי דיבה, הרי אני יוצא בשן ועין… אין לי, לא עולם הזה ולא עולם הבא…
(גליון פנינים)