אצל אדירי האומה, גדולי הדור ואישי המוסר, אשר התורה הפכה להיות חלק מאישיותם, ראו בכל צעד ושעל שלהם את הנהגתם האצילית והמופלאה, ואת רגישותם יוצאת הדופן לצרכי הזולת וכבודו.
נספר סיפור מפעים ובלתי ידוע, שהתפרסם בגליון ישן לפני כחמישים שנה, עוד בחיי חיותו של הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל, בעל ה'לב אליהו', סיפור שמבטא מאוד את יופי מידותיו התרומיות של איש המוסר הגדול בדורו:
מעשה בצעיר אחד, תלמיד ישיבה בירושלים, שבא לבקר ב'כפר חסידים'. לאחר התפילה בהיכל הישיבה הוא ניגש אל רבי אליהו ואמר לו: "שלום עליכם", ורבי אליהו השיב לו שלום בחביבות, והתעניין בו: "מאין באת? וכמה ימים מתכנן אתה להישאר כאן בכפר חסידים?". הבחור השיב: "באתי מישיבה בירושלים על מנת להתרשם מהמקום, ובדעתי להישאר כאן עד ליום חמישי".
בבוקרו של יום שישי, כאשר בא רבי אליהו לתפילה, הבחין כי הבחור עודנו שוהה בישיבה. כמה שעות לאחר מכן, נפוצה השמועה בישיבה כי רבי אליהו מחפש אותו. כל מי שנקרה בדרכו של רבי אליהו התבקש על ידו לשלוח אליו מיד את הבחור. עד שהבחור המבוקש נמצא, נראה רבי אליהו סוער ונבוך.
כאשר הבחור הגיע, הזמינו רבי אליהו להיכנס עימו לחדרו. "ישב נא בבקשה" – הורה על כסא הניצב בחדר. הבחור ישב. "כאשר דיברתי עמו כלום לא אמר לי שביום חמישי דעתו לנסוע מכאן?", הבחור נבהל קמעה מן השאלה, אבל הוא אישר מיד כי אמנם כך בדיוק אמר. "ולאחר מכן ודאי החליט להישאר כאן עד לאחר שבת?" – חזר רבי אליהו ושאל. "כן" אומר הבחור וכולו חרדה לתוצאותיה של שיחה זו. מי יודע מה רוצה ממנו רבי אליהו. "ולכתחילה לא חשב להיות כאן בשבת?" – שאל רבי אליהו שוב. "לא" משיב הבחור כשהוא סמוק כולו. "מלכתחילה חשבתי לחזור לירושלים ביום חמישי, אבל מצאתי כאן חברים ואוירה נעימה והחלטתי להישאר כאן עד לאחר השבת".
למשמע תשובה זו, קם רבי אליהו וניגש אל הארון, וכשהוא חזר לשולחן הוא החזיק בידו חולצה צחורה ונקיה. "הרי לא התכוונת להישאר כאן לשבת ובוודאי לא הבאת עמך בגדים להחלפה, יקח נא איפוא את החולצה הזאת בהשאלה ויחליף לכבוד שבת קודש…"
סיפור זה הוא אחד מיני רבים המעטרים את אישיותו של רבי אליהו, ומלמד עד כמה היה ער ודרוך כולו לרגשות הזולת. בדברים שלאחרים היו נראים פעוטי ערך, רבי אליהו ראה אותם כיסודות עליהם העולם עומד.
מידות נאצלות כאלו – הן פרי של עיסוק בתורה. התורה היא שמיישרת את אורחות האדם, מרוממת ומגביהה אותו!
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא' – כי תצא)