נזיר דף מ
גזירת גזיזת הפאות והזקנים בפולין
ופאת זקנם לא יגלחו
צו המלך הפולני, לפיו על כל היהודים לגלח את זקנם ופאותיהם, וללבוש בגדים כשאר הגויים, הוליד מחלוקת גדולה בין מנהיגי הדור בתקופה ההיא. היו שפסקו כי על היהודים לכבד את הצו, שהרי הפרתו גובלת בפיקוח נפש, כי השוטרים הפולנים היו תופסים את היהודים, מפלים בהם את מכותיהם ומגלחים את זקנם בכוח. לעומתם היו שסברו שזו גזירת שמד שעליה מוסרים את הנפש. ביניהם היה גם האדמו"ר רבי אברהם מטשכנוב זצ"ל, אשר צווה להכריז בבתי הכנסיות כי זו גזירת שמד, ועל כל היהודים ללבוש אך ורק כפי מנהג היהודים, ובשום אופן לא לגלח את הזקן והפאות!
חסידיו באו אל הרב בטענה כי הוא פוסק יחיד, כי כל גדולי הדור הורו אחרת. טען להם האדמו"ר: "שמעתי שגם האדמו"ר מגור, בעל החידושי הרי"ם, פוסק כדבריי". "וכי בענייני פיקוח נפש אפשר לסמוך על שמועות?", תמהו התלמידים. "הצדק אתכם", פסק האדמו"ר, "אסע לוורשא ואדון ע"כ על החידושי הרי"ם". כאשר בני ביתו שמעו על כוונתו לנסוע לוורשא, ניסו להניאו מהרעיון הזה, בטענה שזהו זמן מסוכן לנסוע לוורשא, אך האדמו"ר לא השתכנע מטענתם ואמר להם: "וכי אתם חושבים שכוונתי להתיישב בורשא?".
בהגיעו אל מעון קדשו של החידושי הרי"ם, שמח מאוד לקראתו וכיבד אותו לשבת, אך האדמו"ר מטשכנוב סירב לשבת, והחל מיד לדון עם החידושי הרי"ם בעניין החשוב שלשמו הוא בא. ואכן הסכימו שניהם שזו גזירת שמד, כי כוונתם להשוות את היהודים לגויים כדי להעבירם על דתם, וא"כ בוודאי שצריך למסור את הנפש. וכך התארכה שיחתם של תלמיד חכמים והמשיכו להתפלפל בדברי תורה, כשכל העת האדמו"ר מטשכנוב עומד ומסרב לשבת על כיסא.
בדרכו חזרה אל ביתו, שאלו אותו תלמידיו: "מדוע סירב האדמו"ר לשבת בבית החידושי הרי"ם?". ענה להם האדמו"ר: "לפני שיצאנו, כאשר בני ביתי ניסו לשכנע אותי שלא אסע לוורשא, עניתי להם בלשון שאלה: 'וכי אתם חושבים שאני נוסע להתיישב בוורשא?'. אם כן, אפילו שכוונתי הייתה שלא אשהה שם זמן רב, אבל אני צריך לשמור על מוצא פי, ולכן לא התיישבתי בורשא"…
(הגר"י ליוש שליט"א)