נדרים דף סא
במה שונים זה מזה יהודי וגוי החורשים את אדמתם?
עד הקציר
הנגיד הורשאי ר' זלמן פוזנר, ביקש להחזיר את עבודת החקלאות בקרב יהודי פולין, ולשם כך הוא ניהל מסע תעמולה גדול. בדבריו הזכיר את הפסוק 'כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' (שמות ט כט), ואמר: מכאן ראיה שרק כאשר יוצא אדם מן העיר ועוזב את המולתה ושאונה, אז יכול הוא לעבוד את ה' בשלוה וברוגע.
ר' זלמן לא היה רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. באחוזתו יישב מספר משפחות יהודיות ונתן לכל אחת מהן בחינם, חלקת אדמה ודירת מגורים, על מנת להרגיל אותם בעבודת האדמה, יום אחד בא לבקרו
הגאון רבי יהושע מקונטא, שבקש לראות בעיניו כיצד עוסקים יהודים בעבודת אדמה, שהיה אז בגדר חידוש גדול. ר' זלמן, שלא היה מרוצה מפועליו והיה מאוכזב מעצלותם, הוליך את רבי יהושוע על פני השדה. היה זה בימי החריש, ומשני צידי השדה עמדו איכרים וחרשו את האדמה, גויים מכאן, ולהבדיל, יהודים מכאן.
רואה אתה רבי את האיכרים החורשים את האדמה, אמר ר' זלמן, אלו ואלו מתפלים ונושאים את עיניהם לשמים, הגוים מייחלים ליבול טוב, לגשמים בעתם ולהצלחה במכירת הקציר, ואילו היהודים מתפללים בליבם ואומרים 'הלואי אמצא איזה מטמון ואהיה פטור מלעסוק במלאכה בזויה זו'…
(שבת טיש)