כתובות קיב
האם יש מצוה לנשק את אדמת ארץ ישראל כשעולים לארץ הקודש?
מנשק כיפי דעכו
שאלה מי שהיה דר ברוסיה ולאחר מאמצים רבים זכה לעלות לארץ ישראל, האם יש ענין שינשק את עפר הארץ כשעולה לארץ וכמו שעשה רבי אבא כמבואר במסכת כתובות דף קיב ע"א, או שמא אין בזה ענין אלא רק לגדולי החכמים?
תשובה בספר משאת המלך (סוף מסכת כתובות) מובא מעשה ששאלו את מרן הגרי"ז מדוע לא נישק את אבני ארץ ישראל כשנכנס לארץ הקודש, וכמו שמבואר בסוף מסכת כתובות דף קיב ע"א 'רבי אבא מנשק כיפי דעכו'. והשיב שהנהגה זו אינה לכל אחד, אלא רק לגדולי החכמים, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ה מהלכות מלכים הלכה י) 'גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל, ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו'.
והקשו על דברי מרן הגרי"ז שדייק מלשון הרמב"ם שאין מצוה זו נוהגת לכל אחד, ממה שכתב הרמב"ם (פ"י מהלכות מתנות עניים הלכה טו) 'גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר אני בצדק אחזה פניך'. ואעפ"כ כולם נותנים צדקה לפני התפילה ואף הגרי"ז נהג כן.
והשיב שמצוות צדקה היא מצוה תמידית, אלא שגדולי החכמים היו מקיימים מצוה זו לפני התפילה, ואף על פי שהענין נאמר על גדולי החכמים מכל מקום צדקה היא מצוה לכולם. משא"כ נישוק אדמת הקודש אינה מצוה בעצם, ורק לגדולי החכמים שמאוד חשקו בארץ ישראל יש בזה מצוה של חביבות הארץ, אך למי שאינו מגדולי החכמים אין בזה מצוה כלל.
ולמעשה מוכח כן מדברי השו"ע (או"ח סימן צב ס"י) שכתב 'טוב ליתן צדקה קודם תפלה'. ולא כתב שהוא רק הנהגה לגדולי החכמים, כמו שכתב בכמה מקומות.
ובאמת מצינו ברמב"ם בכמה מקומות שכתב הלכות שנהגו גדולי החכמים, ובחלק מהם כתבו הפוסקים שיש לכולם לנהוג כך לכתחילה, ובחלקם הוא הנהגה רק ליחידים, ואין לאחרים לנהוג כך.
לסיכום: אין בנישוק הארץ מצוה בפני עצמה, אלא יש בזה ענין של חיבוב ארץ ישראל, לבעלי דרגה גבוהה שמרגישים בנשיקה חיבוב הארץ.
(חשוקי חמד)