כתובות פג
על אלו נשים נאמר שאינן מסתכנות בשעת לידה?
מיתה שכיחא – שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה (תוספות)
על הפסוק "כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו'" (כא ב) מעיר האבן עזרא בפירושו בטעם שנאמר "לאמו" קודם "לאביו" כי הזכר חי יותר מהנקבה על פי רוב. אלא שלפי זה צריך להבין מדוע להלן (פסוק יא) גבי איסור טומאת הכהן הגדול להוריו, הקדים הכתוב אב לאם "לאביו ולאמו לא יטמא".
ומבארת הלמדנית מרת זלאטה, בתו של בעל "לב אריה" על פי מה שכתבו התוס' (כתובות פג: ד"ה מיתה) שלכן שכיחא מיתה יותר באשה משום שרוב פעמים מסתכנת בלידה, וכבר שנינו במשנה )שבת לא, ב( שעל שלש עבירות נשים מתות משעת לידתן וכו', ואיתא בירושלמי )הובא ברש"י יומא מז, א ד"ה לא ראו( כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב. אם כן אשה שבנה כהן גדול סימן מובהק הוא שהיא צנועה, וכיון שהיא צנועה אין היא מסכנת בלידה, ואין מיתה שכיחא אצלה, לפיכך שפיר לא נאמר בכהן גדול "לאמו" תחילה.
(גליון אגישמאקע ווארט – בשם הלמדנית מרת זלאטה, בתו של בעל "לב אריה")