סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
תלמיד חכם אחד סיפר לנו, מה ששמע במו אוזניו ביום הפורים ה'תשע"ג, מבעל-המעשה:
"למחייתי אני עובד כנהג מונית בבני ברק. בעיצומו של יום הפורים, כשהאווירה ברחובות היתה גדושה בשמחה וצהלה, הבחנתי באדם, ולצידו חמישה ילדים קטנים הנכרכים אחריו, העוצר כמה נהגי מוניות ושואל אותם דבר מה, והם כנראה משיבים לו בשלילה. כך עובר הוא מנהג אחד לרעהו, ואף אחד אינו מכניס אותו למוניתו.
"רחמיי נכמרו על האיש, ניגשתי אליו ושאלתי במה מדובר והאם אני יכול לעזור לו. הוא סיפר שיש לו תור דחוף לרופא בתל אביב והוא זקוק למונית שתסיענו לשם ותמתין במקום עד לסיום הביקור הרפואי, ואחר כך צריך לקחת אותו בחזרה לבני-ברק. הוא הוסיף ואמר: 'כיוון שיש בארנקי רק ארבעים שקלים, אף אחד אינו מוכן להסיע אותי לתל-אביב, במיוחד ביום כזה, שבו יש נסיעות רבות בתוך בני-ברק וחבל לנהגים להיתקע ולהשתרך בפקקים בדרך לתל אביב עבור סכום פעוט שכזה בשעה שיכולים הם להרוויח פי כמה וכמה מהנסיעות הפנימיות בבני-ברק'.
"בו ברגע החלטתי ש'אקפוץ' על המצווה הגדולה שנקלעה לידי, ולמרות החשש מפקקים גדולים העלולים להיות בדרכי אסיע את האיש וילדיו לתל אביב. ברשותי מונית גדולה שבה ניתן להכניס כעשרה נוסעים! כך שאוכל לקחת את האיש ואת ילדיו. ואם לא די בכך, הודעתי לאיש: הנסיעה הלוך-ושוב, וההמתנה בצידה, תהיה חינם אין כסף! היה לי ביטחון מלא בה' יתברך שלא אפסיד מקיום מצווה זו מאומה".
ואכן כפי שאמר כך עשה. הנהג לא חס על כספו שיכול היה להרוויח בזמן זה והסיע את האיש לביקור הרפואי. בהגיעו לשם המתין לו דקות ארוכות עד שהלה סיים ולקח אותו בחזרה לבני ברק.
והנה, בהיותו כבר בדרך חזור, מאותת לו אדם לעצור. איש זה היה צריך להגיע לפתח-תקווה, ולכן העלהו הנהג לרכב, והתוכנית היתה שלאחר שיחזיר את הנוסע לבני ברק ימשיך אתו לפתח תקווה. האיש וחמשת ילדיו שישבו מאחור, עוררו את תשומת ליבו של אותו אדם, שישב בסמוך לנהג, והוא שאל אותו: "מי הם?" הנהג אותת לו ברמז, שמדובר ביהודי עני, וסיפר לו בלחש את כל המעשה.
האיש האזין לדברים, ולפתע פנה אל העני ואמר בקול רם: "אם אין לך כסף למונית לתל אביב, מן-הסתם גם אין בידך אפשרות כספית לקנות משלוח מנות כדי לשלוח לחבריך וידידיך". ועד שהלה הספיק להגיב, הושיט הפתח תקוואי את ידו לכיסו, שלף משם 1,000 שקלים בשטרות ומסרם לו. "כסף זה ישמש אותך למשלוחי מנות", אמר.
לא עוברת דקה, והאיש פונה שוב אל האדם שישב בספסל האחורי ואומר: "הרי חג הפסח מתקרב, ואני מניח שגם כסף למצות ויין לא יהיה לך!"… ומושיט שוב ידו לכיסו ומוציא עוד 2,000 שקלים עבור מצרכי החג. מובן, שהלה הודה לו רבות על כך.
לאחר שהאיש ירד בבני-ברק, פונה הנוסע מפתח-תקווה אל הנהג ושואל אותו: "מה מחירה של הנסיעה לתל-אביב שעשית עבור אותו העני, וכמה היית גובה ממנו אם היה לו כסף?" הנהג השיב שמדובר בכ-200 שקלים. האיש הושיט ידו בפעם השלישית לכיס חליפתו והוציא משם 2,000 שקל נוספים, ומסרם לנהג באומרו: "זה שכרך עבור המצווה שעשית", וירד מהרכב בלא להזדהות.
"תראה כמה הרווחתי בנסיעה זו", מספר הנהג לת"ח שפגש בבני ברק. "גם זכיתי לעשות מצווה כל כך גדולה, גם הייתי השליח שבאמצעותו הגיעה התרומה לידי היהודי העני, ובסופו של דבר גם אני עצמי הרווחתי על אותה נסיעה בכפל כפליים. אין לי כל מושג מי היה האיש שעלה למונית. אבל אם אתה תשאל אותי, היה זה אליהו הנביא"… אמר הנהג בתמימות יהודית טהורה.
(גיליון 'ברינה יקצורו', מעובד מתוך 'ברכי נפשי')
