וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק (במדבר יב,יד)
פירש רש"י, "אביה ירק ירק" – הראה לה פנים זועפות, וכן הוא בתרגום אונקלוס "מנזף".
וב"גור אריה" מבאר דברי רש"י, שוודאי שאין לירוק אפילו לפני בנו ובתו, אלא הראה לה פנים זועפות, ונקרא זה "ירק", מפני שהוא גם כן ביוש.
וכ"כ בספר חסידים (אות תרלו) שלכך התרגום של "ואביה ירק ירק בפניה" הוא – "ואביה מנזף בה", שלא יתכן אפי' להאב לרוק על בתו בכעסו או בגערה.
וכן אם יראה בבני אדם שהם מנוגעים ומלאי שחין אל ירוק, כי מעשה ידיו כולם, כי הברואים והחולים כולם תלוים ביד היוצר, ומעשה ידיו הם כולם, לכן לא יתכן לרוק בעבור שום אדם.
ומוסיף שם, שאדם הלומד בנגעים או הלומד בשחין, לא יהא רוקק, משום דכתיב (במדבר טו,לא) כי דבר ה' בזה. וצ"ב בדבריו, מדוע היו אנשים שהיו יורקים כשהיו לומדים עניני נגעים ושחין.
ובפשטות יש לומר, שכיון שעניני נגעים ושחין, הם פצעים וחבורות על גוף האדם, ממילא כאשר אדם לומד ענינים אלו, צריך להאריך ולהתבונן במראות הנגעים, ויכול להביאו לידי מיאוס – וממילא יבוא לירוק, וע"ז אמר שכיון שהוא יורק, הוא מבזה את התורה, ועובר על "כי דבר ה' בזה".
אולם בהגהות על הספר חסידים (הוצ' אוצר הפוסקים שם אות א) ביאר את ענין היריקה שהיו יורקים כשהיו לומדים עניני נגעים, ע"פ הגמ' (גיטין נז:) שאומר רבא שאדם לא יראה על עצמו שחיטה, וכן צרעת ומראות נגעים.
ופי' רש"י, שלא יעביר את סכין השחיטה סמוך לגופו שמא יתחבנו בגרונו, ולא יראה על עצמו צרעת ומראות נגעים, משום שמסוכן לקפוץ עליו.
פי' שכאשר עושה מעשה כזה שכאילו יש לו צרעת ונגעים, זה נקרא פתיחת פה לשטן, שיכול לגרום לעצמו עי"ז שיבואו ממש על גופו.
ולפי"ז מפרש שם, שזה כוונת הספר חסידים, שכיון שלומד הל' צרעת ונגעים חושש שלא יזיק לו, לכן הוא יורק, כדי לבטל מעצמו את ההשפעה של הדבר, וע"ז אומר שאפ"ה לא ירוק משום שזה מבזה את התורה שלומד בה.
ומביא שם מש"כ בס' אגרא דכלה (פ' עקב ד"ה והסיר): דהנה יש חלאים אשר מסוכנים לקפוץ על המדבר ועל החושב בהן, כגון נגעים, וכמו שאמרו רז"ל "שלא יראה האדם על עצמו", והנה דיני נגעים הם תורה שלמה, והם גופי הלכות יצטרך האדם להעמיק בהן ולפלפל בהם, והבטיח השי"ת הגם שתצטרך לעסוק בזאת התורה, וע"פ דרך הטבע זה יכול להביא על עצמו נגעים, אפ"ה לא יזיק לך, כי העוסק בתורה שכינה כנגדו.