יבמות פב
כיצד ידע הברכת אברהם מסלונים האם יש נפט בטבריה?
בדותא היא
מעשה היה עם הרה"ק בעל ה'ברכת אברהם' מסלונים זי"ע, טרם עלותו על כס ההנהגה, כאשר שהה פעם בצעירותו בצפת, קם באמצע הלילה, וברצונו ללמוד לפנות בוקר כהרגלו בטבריה, ביקש לפנות מקודם לטבול במקוה האר"י ז"ל. אלא שבעל האכסניא ואנשי הבית הזהירוהו בתקיפות כי בשום אופן אין ליכנס למקוה בשעות הלילה והחושך, שכן מקובל כי קיימים שם מזיקים ושדים כנודע לכל תושבי צפת, כולם רועדים מן המקום, שנשמע משם עד למרחוק קולות משונים של מזיקים.
אלא שמרן אדמו"ר זי"ע לא הסכית כלל לדבריהם ולאזהרותיהם, ובבטחה פנה אל המקוה בעלטה המוחלטת ששררה שם. נכנס למקום, ולמרות ששמע כבר עם בואו קולות משונים, ואף לאחר שהומטרו עליו מים מן בור המקוה, לא הזדעזע והמשיך. גם כשהחל באומץ לב לרדת במדרגות המקוה, והרגיש בשתי ידיים הלופתות את רגליו ומעמידים אותו מלהמשיך בדרכו – לא נבהל, והבין כי מאן דהוא בחר לו מקום זה לדירת שינה בלילות, חינם אין כסף, ומפחיד את הבאים למקום כדי שלא ידעו הימנו ולא ירחיקוהו, ויהיו סבורים שאלו שדים וכוחות רעים.
זעק אדמו"ר זי"ע לעברו: "אם אתה מניח לי – מוטב, ואם לאו – למחר ידעו כבר כל יושבי צפת מי הוא זה הנמצא במקוה בלילות"… ומיד הרפה הלה הימנו…
והמליצו על כך את אשר אמר הוא זי"ע בעצמו על ענין האמונה:
היה זה בשעה שנשמעה הבשורה בטבריה על מציאת בור של נפט, וכי עומדים בני העיר להתעשר הרבה. רבים האמינו בכך ושמחו כמוצא שלל רב, ואילו כאשר מאן דהוא השמיע את הדבר באזני אדמו"ר זי"ע, התפלא לראותו מבטל את הדברים במחי יד. לאחר תקופה התבררה גודל הטעות, כאשר לאמיתו של דבר לא היה זה כי אם מים סרוחים שנדמו בטעות לנפט.
ניגש הלה אל הרבי ושאלו: "הרב ויינברג, מאין ידעתם מראש שאין זו אלא בדותא, הלא כל העיר רעשה ושמחה על כך, ומדוע מיאנתם לקבל את הדברים?"
השיבו הרבי וסיבר את אזנו: "לכל איש ואיש מישראל נטועה בלבבו מדת האמונה, חייב הוא להאמין בדבר מה – חוק ולא יעבור. אלא שאני השרשתי בלבבי את האמונה בשלש עשרה העיקרים האמיתיים, וממילא אינני מאמין בדברים בטלים, ואילו אתם שאינכם חפצים להאמין בדברי אמת, והלא איש ישראל בהכרח עליו להיות מאמין בדבר מה, ממילא בכל שטות הנקרית לידכם – אתם מאמינים בה בכל הרמ"ח ושס"ה"…
(דרשו)