"וביום השבת" (כח ט')
אנחנו לא יודעים למה הקדוש ברוך הוא אומר 'וצויתי את ברכתי' על שמיטה דווקא. גם על שבת כתוב מקור הברכה, וגם בשמיטה כתוב 'וצויתי את ברכתי'. אבל אנחנו יכולים להתבונן ולהבין, ששבת זה יום אחד בשבוע, ושמיטה זה שנה שלימה. שנה שלימה יהודי עומד וסומך רק על הקדוש ברוך הוא!
צריך לדעת שכאשר אדם מראה לקדוש ברוך הוא שהוא סומך ונשען עליו, זה עצמו פותח שפע של ברכה. על הפסוק שיצחק אמר: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'" ומיד אחר כך נאמר: "ויתן לך האלוקים", אומר ה'ספורנו' שיצחק אבינו אומר ליעקב: הקדוש ברוך הוא נותן לחם לכל בשר, אבל למה הוא צריך לתת לך גם ריחות נעימים, גם ליצור אוירה נעימה וטובה?
אני רוצה לספר לכם: הייתי עכשיו בשוויץ, יצאנו החוצה בצוותא עם בני הישיבה שם, וראינו דבר פלא. יש שם פרחים מיוחדים שכל הלילה כאשר העולם חשוך ורדום, הפרחים סוגרים את עלי כותרתם. בבוקר בהנץ החמה, כאשר השמש יוצאת, העלים נפתחים במראה נפלא וקסום.
עמדתי על מקומי מתבונן, כמה ימים חשבתי על זה. אמרתי לבחורים: אתם יודעים למה בבוקר הם נפתחים? הם מאירים לנו פנים, כדי שאנו בני האדם נתבונן עליהם! הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו באמצעות הפרחים, כביכול אומר לנו: 'אני מקשט לכם את עולמכם בפרחים נעימים!', הם עושים זאת עבורנו, עבור האנשים המתבוננים, לכן בלילה כאשר כולם ישנים הם גם נסגרים. אך בבוקר הם מרשימים אותנו ביופיים הססגוני.
כל זה רק עבורנו! לבעלי חיים החולפים כאן ולעוף השמים אין בכך שום הבדל, להם די והותר באומצת בשר לאכול. מי נהנה מהפרחים? רק בני האדם. חז"ל אומרים 'קול מראה וריח אין בהם שום מעילה', אלו רשמים שנעשו רק עבור הנשמה של האדם, שיודעת להתפעל המראה המשובב הזה, 'אילנות טובות ליהנות בהם בני אדם'…
זה מה שה'ספורנו' מסביר. אנו מקבלים מזון מהקדוש ברוך הוא, אבל מהיכי תיתי שזה יהא גם בנועם וביופי נפלא וקסום? "כריח שדה אשר ברכו ד'" – אם אתה תבין שהקדוש ברוך הוא עוטף אותך בכל מה שאתה רואה, ותודה לו, אז ממילא יתקיים "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".
זה יסודה של שנת השמיטה. אם אתה מאמין שהכל מידיו יתברך, הוא הזן הוא המפרנס את הכל, ממילא "וצויתי את ברכתי".
בשנת שמיטה, זה יסוד האמונה של העולם! מראים שהקדוש ברוך הוא הוא הכל וממנו הכל. אם מחזיקים ביסוד זה, אז הכל מתברך, גם הצרכים האחרים, גם הצדקות האחרות יתברכו מכוח ההחזקה של השביעית.
מי יכול להשיג מה זה אדם, ששש שנים עובד בשדה ולפתע אומרים לו 'זה לא שלך'?! הפסוק אומר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך", לכאורה צריך להבין למה צריך להגיד 'לכן' ואחר כך עוד פעם 'לך'?
נתאר לעצמנו: אדם אחד הפקיר את שדה האתרוגים שלו, אנשים הגיעו עמדו בתור לקחת אתרוגים. לפתע הגיע אחד, עקף את התור וביקש לקחת אתרוג. גערו בו, אך הוא השיב: 'אני בעל הפרדס'…
אבל כאן התורה אומרת ומדגישה, לא! אתה כמו כולם, אתה בתור של "לך לעבדך ולאמתך", שווה בין שווים! לא זו בלבד, השקעתי את כולי בשדה, ואני לא רק כמו כולם – אלא צריך לעזור להם להרגיש זאת!
אין לך דבר שמחזק ומשריש אמונה, כמו מצוות השמיטה כהלכתה, ומכאן מקור השפע והברכה למי שמאמין בחי עולמים.
הנשמה מאירה מבפנים, הנשמה של היהודי טהורה היא, המעטפת שונה, אבל כאשר הנשמה מאירה היא – אין כוח שיכול לעמוד בפניה.
המהרש"א אומר שכאשר אדם מחליט משהו רוחני טוב – הוא מקבל כוח וסייעתא דשמיא לקיים זאת. 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו' ברגע של ההחלטה – אומר המהרש"א – נבראים מלאכים, והם ששומרים עליו ומסלקים את המפריעים.
כאשר הייתי בבית חולים, הרופא המטפל שם היה כל כך רחוק מאמונה
כאשר יש זמן של התעוררות של אמונה, אי אפשר לתאר את מה שההתעוררות יכולה להשיג, אנו ראינו את זה אצל אנשים רחוקים מאד, שברגע של התעוררות נפתחו להם מראות אלוקים של אמונה.
כאשר הייתי בבית חולים, הרופא המטפל שם היה כל כך רחוק מאמונה, שהוא לא הכיר אפילו מה זה יום כיפור. אבל כאשר אנו הארנו את עיניו לשים לב לבריאה מי ברא אלה, הוא התעורר מעצמו עד כדי כך, שכאשר הוא הגיש לי את הצילום הוא אמר לי: "שהרב ידע שעל פי הטבע זה לא היה יכול להיות כך"… הוא, האדם הרחוק כל כך, מחזק אותי באמונה.
לפני שיצאתי מבית חולים, הוא הגיע אלי ואמר לי: "הגיעה לכאן מאושפזת צעירה, שעל פי הטבע היא לא תוכל ללכת, הרב חייב לברך אותה כדי שהיא תזכה ללכת"… רואים מזה מה זה הנשמה, ההתעוררות הקטנה ביותר והיא מאירה מבפנים באור גדול וזך.
הרוח של שמיטה, של שנת השמיטה, מסוגל לחיזוק האמונה, מספיק משהו קטן, נר קטן של אמונה, כדי שהיא תבער כלהבה בלב האדם.
(קטעים נבחרים מתוך שבת הארץ – קרן השביעית)