דבר נפלא שקשור מאוד לענייני דיומא: מעשה שאירע לפני עשרות שנים עם הגאון הגדול רבי ראובן פיין זצוק"ל, אשר ישב בלילה ולמד בכולל חזון איש. לפתע שמעו הפגזות וכל הלומדים בכולל נתקפו בפחד ולא היו רגועים. היחיד שישב ולמד ברוגע היה רבינו שליט"א.
רבי ראובן פיין זצוק"ל החליט לשאול על כך את רבינו. ניגש ושאל: כולנו פוחדים ואילו רבינו לומד ברוגע ולא מפחד כלל.
רבינו שליט"א אמר לו ביידיש ותרגום המשפט כך הוא: "אצלנו זה רק נפקא מינה כל העניין הזה אם טנק מקבל טומאה או לא מקבל טומאה", והמשיך ללמוד.
*
כשרבינו אמר שהטילים רק נפקא מינה אם הטנק מקבל טומאה, יש כאן שני מסרים:
א. אנו שיושבים ולומדים זו השמירה הכי חזקה, כפי שרבינו אומר כל הזמן.
ב. יש כאן מסר עצום נוסף: לא פעם שמעתי מרבינו סיפור איום ונורא על מהומה שהייתה כפי הנראה בישיבה בה למד. "אתה יודע", אמר לי רבינו, "גם אני כשהייתי בישיבה, אם הייתי רוצה לא היה חסר לי דברים להתערב ולהתעסק בהם, אבל לא התעסקתי בשום דבר חוץ מהלימוד".
אני חושב שרבינו התכוון להעביר בזה גם את המסר הבא: כל דבר שרואים נוגע לנו רק במה שנוגע לתורה, ממילא הנפקא מינה כלפי הפגזים היא רק אם טנק מקבל טומאה או לא. יותר מזה לא נוגע אלינו כלום. להתעניין סתם חדשות מה היה, איך היה וכמה, זה רק מוציא מהלימוד ולא קשור אלינו.
רבינו גילה בזה גם את המהות שלו עצמו, שהוא לא התעניין בדברים אחרים רק מה שקשור לתורה. לכן לא פלא שכל העולם הכתיר את רבינו כשר התורה, זה הקו שמוסר נפש על עצמו וזה מה שמלמד את כל בית ישראל: רבותי, לא להתעניין ולהתמסר רק מה שנוגע ללימוד, בפרט בימים האלה שלאחר שבועות לשמר כל מה שקנינו ובפרט היום שרואים שבאמת לא נשאר כלום חוץ מתורה.
*
באופן אישי שאלתי את רבינו שליט"א שלשום, אתמול והיום מה לעשות בעקבות המצב. אמר לי רבינו שליט"א: "ללמוד תורה". והביא את דברי הילקוט שמעוני בפרשת ואתחנן אות תתכ"ט: "אמר לו אם יחרבו הערים האלה להיכן בורחים. אמר לו יברחו לתורה. מה כתיב בעניין הזה, וזאת התורה, יברח לתורה".
במלחמת המפרץ כשרבינו שליט"א אמר שבבני ברק ובמקומות של תורה יש שמירה מיוחדת, אמרה לי הרבנית ע"ה, ששאלה את רבינו שליט"א מהיכן קובע כך נחרצות, ואמר לה: "אם היו רואים כמה דפי גמרא ממקיפים את העיר לא היו פוחדים אלא בוטחים בזכות התורה".
מגזין 'במה' bama.org.il
הנפקא מינא זה רק אם הטנק מקבל טומאה?
"ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיה בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים" (יומא כג)