תענית י
מי היה המנקה של ישיבת פונביז' בשנותיה הראשונות?
למה תתראו
במכתב שכתב הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל על הנזק שבפרסום, כתב את הדברים הבאים: "הרי ידוע לך מתוך ידיעה ועשיה, שרצוננו תמיד להיות מאלו הזוכים לחיות דרכי החיים באופן של הצנע לכת. לא לעמוד בראש שום דבר, כי הפרסום הוא נזק, וחס ושלום גורם נזקים במיוחד על טהרת הנפש והמדות. והדרך הבטוחה לאדם במעלת העליה והשגת מעלות ברוחניות הוא עד כמה שדרכיו נסתרים ואין עין אחרים שולטת בהם".
מסופר על ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שבשנים הראשונות לישיבת פוניבז' כשהמצב הכלכלי היה קשה מנשוא, נדבה רוחו אותו לטאטא ולנקות בעצמו את בית המדרש מחול ואבק ואף את חדרי השרותים. והתבטא כי זכות זו תעמוד לו בעולם האמת. ושאלוהו: הרי הרביץ תורה לרבבות וכי לא די בזכות זו? והשיב: כי מה שנתפרסם ונתכבד בו ירד ערכו אך את הנקיון עשה בסתר ללא פרסום ולכן רב שכרו.
כל ימי חייו השתדל החפץ חיים להמנע מן הפרסום, תמיד התאונן על שכל מאמציו נגד הפרסום עזרו לו אך מעט. ושלמרות רצונו הלך והתפרסם בעולם. בהחשיבו את עצמו כיהודי בן-עירה קטנה, הצטער צער רב על שספריו הפכוהו למפורסם במדה שכזו. צער אמיתי הצטער על הפרסום שזכה לו. בחייו הפרטיים השתדל החפץ חיים להישאר תמיד "נחבא אל הכלים". הוא נמנע לא רק מלדבר או לכתוב אודות עצמו, אלא שבכל מדת יכולתו מנע גם מאחרים ואסר עליהם לכתוב אודותיו כמו המכתב שלפנינו ששיגר לאדם שרצה לספר אודותיו, וכך כתב לו:
"קיבלתי מכתבו, ומאוד הייתי חפץ למלאות בקשת כבוד תורתו, אבל ידידי, קשה לי הדבר הזה, כי כבר נתפרסם שמי הרבה יותר מן המדה נגד רצוני, ואיך אוכל להיות בעצמי גורם עוד פרסום ע"י כתיבת כל חיבורי שהוצאתים רק בזכות כלל ישראל, ויש לי עוד טעמים בזה שקשה לי הדבר מאוד, ואיתו הסליחה. יברך ה' אותו ויתן לו הצלחה בכל עניניו וע"י פעולותיו יתרומם כבוד ה' ותורתו כחפצו וכחפץ מוקירו ומכבדו".
(גליון איש לרעהו)