יהודי יקר התגורר בהונגריה, הרה"צ רבי יהודה הלוי וויינגארטן זצ"ל, שהיה מלמד תשב"ר וחינך תלמידים רבים לתורה ויראת שמים. הנהגה מעניינת היתה לו: ליד מקום מגוריו היה מסתובב חתול רחוב, והוא נהג להניח לפניו מדי יום קערה עם חלב.
בעת שהתחיל החורבן של יהדות הונגריה, כשהנאצים ימ"ש נכנסו עם פלוגות המוות שלהם, ושלחו אש ומוות בכל מקום שהגיעו אליו, אחת הגזירות שגזרו היה, שאסור לאף אחד להתאסף בשום סוג של אסיפה. ר' יהודה לא יכול היה להשלים עם כך ושידל את הורי תלמידיו לשלוח את בניהם לביתו ללמוד, בהבטיחו שכל רע לא יאונה להם. מתוך 40 תלמידים שהיו בכיתתו לפני המלחמה, באו אליו 14 תלמידים, שלמדו אצלו במרתף במסתור כל יום.
יום אחד נכנס לפתע אחד מרשעי האס. אס. שגילה את מקום מחבואם. בהלה פרצה במקום, אולם ר' יהודה אמר לתלמידים: "אסור להסתכל בפניו של אדם רשע! אל תסתכלו עליו!"
הילדים צעקו בבהלה: "הוא רוצה להרגנו", ורבי יהודה עמד בתוקף על שלו ואמר להם בבטחון: "אני אומר לכם שלא יקרה לכם כלום, אבל אל תסתכלו על פניו של הרשע ימ"ש".
הרשע כבר הרים את רובהו, ואז התרחש הנס: החתול – שר' יהודה נתן לו כל הזמן חלב לשתיה – קפץ על הפנים של החייל והחל לתקוף אותו עם ציפרניו החדות… בין כך ובין כך, המלמד ר' יהודה ותלמידיו ברחו מן המקום, וכך הם ניצלו ממוות בטוח, על ידי החתול.
את הסיפור שמע הרב ר' מנשה וויינגארטן שליט"א בעצמו מהרב ר' זושא שניצלער ז"ל, שהיה אחד מתלמידי הקבוצה, וכששאלוהו מה היה הסוף עם החייל, ענה ר' זושא, אף אחד לא יודע, כי אף אחד לא הסתכל עליו, כי אסור להסתכל על רשע בפניו.
('כולנו יודעי שמך' כי תשא תשפ"ב. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון 'למעשה'. לתגובות ולחומר נוסף [email protected])