ראש השנה ד
להתעלות בהדרגה ולא לקפוץ מיד חמישים אמה כמו זרש
תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת
רש"י במסכת סוכה (ה. ד"ה תפשת מרובה) מפרש את מאמר הגמרא 'תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת', שכל דבר שמשמעו מרובה ומועט, אם תפשת את המועט – יפה תפשת, כיון שפחות מכך לא משמע, ואם ימצא שהיה לך לתפוס המרובה – הרי הוסיפו לך, ולא נטלו ממה שבידך כלום. אך אם תפשת המרובה – לא תפשת, שאתה נראה כשקרן בדבריך, ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס – חסרו לך ממה שבידך, והיינו לא תפשת, אבל כשתתפוש המועט, אם יוסיפו – טוב, ואם לאו – מה שתפשת תפשת, ומשל הוא.
החתם סופר בפרשת כי תצא (דברים כב ח ד"ה כי תבנה) מפרש על דרך הדרוש: ואומר שמה שציוותה תורה ׳כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך' (שם), שאם קיבל האדם איזו התעוררות חדשה והתעלה על ידה בעבודתו, אזי מחובתו לעשות ׳מעקה וגדר׳, דהיינו שיעלה בהדרגה ולא יותר מדאי, וזה הגדר שעליו לעשות לעצמו, כי אם תפשת מרובה לא תפשת ועלול הנופל ליפול ממנו. וכן אמרו חכמי המוסר, שרק זרש הרשעה קפצה במדריגות ואמרה (אסתר ה יד) ׳יעשו עץ גבוה חמשים אמה', ואכן נפל המן על ידי עץ זה שתלו אותו עליו, אולם בני ישראל א-ל חי יודעים לעלות ממדריגה למדריגה שלב אחר שלב, ואז מובטח להם שיראו הצלחה בפעלם.
(באר הפרשה)