את הסיפור המופלא הבא עם התובנה העמוקה והנפלאה שיוצאת ממנו שמעתי מידידי הרה"ח שליט"א נכדו של הגאון החסיד והצדיק רבי יוסף ליברמן זצוק"ל שהסתלק מאיתנו בצפרא דשבתא פרשת ויחי תשפ"ג למגינת לב אלפי שוחרי תורתו ועצתו.
באחד מימות השבעה עלה לנחם את בני המשפחה יהודי בגיל העמידה ממוצא עדות המזרח. עצם הופעתו בשבעה של המשפחה החסידית לא היה מפתיע כיון שהשפעתו של הנפטר הדגול חרגה הרבה מעבר לחוג שעליו הוא נמנה. יחסו החם ואהבתו לכל יהודי היו ידועים עוד בחיי חיותו וממדי העניין התגלו ביתר שאת ועוז לאחר הסתלקותו כשהחלו לזרום סיפורים נוראי הוד על השפעתו הכבירה ומעשיו הטמירים והמופלאים.
בין שלל הסיפורים אותם סיפר אותו יהודי שחזותו הוכיחה עליו שהוא נמנה על אותם הקובעים עיתים לתורה ועושים מלאכתם באמונה מתוך דביקות פשוטה ותמה בבורא כל עולמים ובצדיקי אמת, בלט סיפור אחד המלמד רבות על דמותו של הגאון הפלאי ובסופו התובנה העמוקה שמרעישה כל לב.
כחלק מעיסוקיי, פתח היהודי בסיפור, אני נמנה על גבאי בית כנסת אזורי קטן הנמצא כאן – לא רחוק ממקום מגוריו של אביכם זללה"ה. מתפללי בית הכנסת כולם יהודים יקרים העמלים לפרנסתם כולם אהובים וכולם ברורים לעשות רצון אביהם שבשמים. דא עקא ששנים מספר נסוב בבית הכנסת וויכוח סביב פעילות לילדים בשבת אחר הצהריים שכללה חברת תהילים ואבות ובנים אותה הפעיל בחן ובכבוד אחד המתפללים. הפעילות הזו כדרכה של פעילות עם מגוון של ילדים בכל הגילאים כללה את העובדה שלקראת תפילת המנחה של שבת בית הכנסת היה נראה כמו אחרי פעילות לילדים… עטיפות של ממתקים וחוסר סדר משווע. אף אחד לא חלק על חשיבות הפעילות הנ"ל אבל היו מהגבאים שהדבר הפריע להם מאד, וכאמור הוויכוח התנהל לו לאורך זמן ארוך כשהוא מעת לעת עולה לדיון ומעורר חוסר נעימות בין המצדדים בעד ובין אלו המתנגדים.
יום אחד, ממשיך היהודי, פניתי לאביכם בבקשה אולי הוא יוכל לבוא לבית הכנסת ולפשר בין הצדדים, לשמוע את הטענות, להכריע בסמכותו התורנית הכבירה בין הצדדים ולהביא שלום ושלווה לבית הכנסת. ר' יוסף אכן נענה לבקשתי. הוא הופיע בהדרו בבית הכנסת פגש את האנשים ושמע את הטיעונים בעד ונגד.
כשכולם חיכו למוצא פיו הוא פתח בקול שקט. אני רוצה לתאר לכם אדם בן זמננו, כזה שאין לו שום השגות רוחניות שמעבירים אותו כביכול במנהרת הזמן ומכניסים אותו לעזרת כהנים בבית המקדש. בעיניים פשוטות אתם יודעים מה הוא היה רואה? דם לרוב הניגר בכל פינה, חלקי איברים ועורות כבשים ופרים מתגוללים על השולחנות והרצפה בחוסר סדר… כאן התרומם קולו של אביכם והוא החל לדבר ברגש. הלא טעות בלתי מתקבלת על הדעת היא בידיו ובעיניו של היהודי הזה! כאן הלא נעשית העבודה הקדושה והמרוממת בתבל!! כאן יהודים שחטאו והתלכלכו נכנסים מקריבים ויוצאים נקיים כביום הולדתם, כאן זה עצם הלוז של ההוויה הרוחנית הכבירה ביותר. אין דמיון בכלל בין הראייה של העיניים הגשמיות לבין המציאות האמיתית המתחוללת כאן!!
דעו לכם, המשיך הגאון ברגש, בית מקדש מעט הוא אותו דבר ממש, מי שרואה בעטיפות הממתקים בלכלוך ובחוסר הסדר רק את המציאות הגשמית טועה ובגדול! יש כאן מציאות רוחנית עמוקה ביותר של חינוך לתורה ומצוות של הדור הבא. יש כאן מציאות אמיתית של עבודת ה' שאין לה שיעור והיא לא מושגת בכלל בעין גשמית פשוטה.
כך צריך להסתכל על זה. זו המציאות האמיתית העומדת כאן לדיון.
כמובן שהשלום חזר לשרור בבית הכנסת וכל מי שנכח שם זכה לקבל את המימד הנכון על הדברים.
כאן התלחלחו עיניו של היהודי המספר. יודעים אתם מה אני למדתי מהסיפור הזה חוץ מהמסר החד והברור אותו אמר אביכם במפורש?
אני הבנתי שכמו שאופטומטריסט כשהוא בא לבדוק את מצב הראיה של מטופליו הוא לא מוציא אותם לרחוב ובודק את ראייתם ע"י אוטובוסים גדולים ושלטי חנויות, אלא מושיב אותם מול לוח על הקיר עם אותיות ומספרים קטנים ככל האפשר ודווקא בזה נמדדת הראיה של האדם, כן הוא המדד גם בראיה הרוחנית. אם אדם מצליח לזהות את 'האותיות הקטנות' שכתובות בכל דבר, את המימד שמעבר לכל התרחשות, ורואה בכל דבר גשמי את המציאות הרוחנית שהיא האמיתית, בידוע שהוא אדם רוחני וגדול. כי העין הרוחנית רואה את הדברים האמיתיים ומצליחה למצוא בכל דבר גשמי את הפן הרוחני הנכון.
יהיו הדברים והחיזוק הנלמד מהם לע"נ של הגאון החסיד רבי יוסף בן טוביה זצוק"ל.