"וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת" (לה, לא)
רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר, כי בהזדמנות מסויימת נתבקש לספר 'סיפור יהודי'. לאחר מחשבה, סיפר את הסיפור הבא, כאשר הוא מטעים ומסביר כי לדעתו – אין סיפור יהודי מזה… וכך סיפר הרב פינקוס:
הגאון רבי חיים בריסקער, ידוע היה במידת הצדקה שלו, שהיתה מעל ומעבר להשגתנו… כך למשל, ביתו של הגר"ח היה פתוח לרווחה, כפשוטו, ממש הפקר, וכל מי שרצה יכול היה להיכנס אל הבית, למצוא לעצמו דבר מה לאכול, לתפוס מיטה וללכת לישון…
לא אחת ארע, שכאשר ביקש הגר"ח עצמו לשכב על מיטתו לאחר יום של עמל התורה מפרך – הוא מצא כי מיטתו כבר נתפסה על ידי האורחים… במקרים מעין אלו, הוא היה עוקר את אחת הדלתות מצירה, מניח אותה על הרצפה, ויש עליה את שנתו הקצרה, כאשר למחרת היום הוא כמובן ממשיך את שגרת עמלו כרגיל…
מספרים שפעם ניגש אחד מעוברי האורח אל הגר"ח מבלי שיהיה לו שמץ של מושג בדבר העובדה שהעומד מולו הינו בעל הבית, ושאל: "אינני יודע, כמה זמן אוכל לשהות כאן? אני כבר נמצא פה מספר שבועות, ואין לי מושג מה מקובל כאן: האם אני יכול עוד להישאר?"…
תשובתו של הגר"ח היתה מדהימה… מבלי לחשוב פעמיים הוא השיב לשואל ואמר לו: "האמת? אני לא יודע, אבל אני נמצא פה כבר שנים, ואף פעם לא אמרו לי כלום!!!"… נפלא!!
מכל מקום, המעשה אותו ביקש הרב פינקוס לספר, הינו המעשה הבא:
באחת השנים נכנסו גבאי העיר בריסק אל ביתו של הגר"ח, וגילו לחרדתם כי בבית שורר כפור נוראי. אם נביא בחשבון את הקור האירופאי, בצרוף העובדה שהבית לא היה מחומם כלל, נוכל לקבל מושג מה אודות הקור הנורא ששרר בו.
כאשר התגלה הדבר לגבאי העיר, הם מיהרו לעשות מעשה. הם שלחו ומילאו את המחסן של הרב בעצים, אשר די בהם כדי להספיק לחימום במשך תקופה ארוכה.
אלא שלאחר מספר ימים, כאשר שבו הללו לבקר בביתו של הרב, גילו שהמצב לא השתנה כלל וכלל… הכפור עודנו עומד בעינו… "מה קרה?", הם שאלו את הרבנית, "מדוע אינכם משתמשים בעצים ששלחנו לכם?", התפלאו, אך הרבנית הסבירה כי העצים אזלו מזמן…
היא סיפרה כי מיד כאשר נודע לרב שמחסן ביתו מלא בעצי הסקה, הוא הזמין את כל העניין ליטול המעצים כאות נפשם כדי לחמם את בתיהם, והללו לא היו זקוקים להזמנה נוספת… תוך שעות ספורות לא נותר במחסן אפילו כפיס עץ לרפואה…
חשבו הגבאים וחשבו, עד שעלה בדעתם רעיון נפלא כיצד יוכלו לחם את ביתו של הרב, מבלי שתהיה לו האפשרות לחלק את כל עצי ההסקה לעניים… הם הביאו אפוא מטען נוסף של עצי הסקה, מילאו את המחסן בשנית, ואף נעלו אותו כראוי, כאשר הפעם הם מבהירים לרבנית בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי העצים הינם רכוש הקהילה וכי לרב ובני ביתו אמנם ניתנה רשות להשתמש בהם לצורך עצמם, אולם בשום פנים ואופן לא לחלק אותם לאחרים…
למחרת היום באו הגבאים לבדוק את מצב החימום בביתו של הרב, ולהפתעתם המוחלטת התברר להם כי הכפור עדין שולט ברמה… "היתכן?", טענו הגבאים באוזני הרבנית, "הלא אתמול הבאנו עצי הסקה, ואסרנו עליכם לחלק את העצים לאחרים! אם העצים עדין נמצאים – מדוע אינכם משתמשים בהם? ואם הם חולקו לעניים – הלא גזל יש בדבר, שכן לא ניתנו לכם אלא לצורך שימושכם הפרטי!", הוסיפו, והרבנית נענתה והסבירה:
"אתם בודאי צודקים. הרב לא יכול לחלק את העצים לעניים – שכן גזל גמור יש בדבר. אולם דווקא משום כך סרב הרב להשתמש בעצים אלו, באמרו כי כל עוד אין לעניים איך לחמם את ביתם, גם הוא אינו מוכן לחמם את ביתו!"…
זהו הסיפור הנפלא, אותו הגדיר הרב פינקוס כ'מעשה יהודי'… כי אמנם, מי יכול לעשות מעשה שכזה? מי יכול להתנהג כך? רק יהודי!!
אין זקנים
פעם התבטא מרן החזון איש באוזני מישהו: "בדור שלנו, אין זקנים!"
שאל אותו: "אבל הרי רואים שיש?".
אמר לו: "לא, הם מהדור הקודם"…
סיפר מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ (שליט"א) זצ"ל שפעם בא לסנדלר בעירתו, שהיה יהודי צדיק [בשעה שלא היתה לו עבודה, ספר הזוהר היה פתוח לפניו], והוא התחיל לתקן לו את הנעל.
לפתע נכנסה אשה אחת ואמרה: "טוב שאתה נמצא, אני רוצה שתתקן לי את הנעל, כי פעם שעברה תיקנתי אצל משה, והוא לא תיקן לי אותה כמו שצריך…".
התרומם הסנדלר במקומו בכעס ואמר לה: "גברת תצאי מחנותי, לך לא אתקן נעלים, כי דיברת לשון הרע"!
כך היה נראה סנדלר של פעם, ומדובר בסך הכל לפני שבעים שנה, לא שבע מאות שנה…
יודעים את התורה
רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל אמר פעם על אחיו, רבי זלמל'ה, שיודע הוא את כל התורה כולה. אבל – הוסיף ואמר – הוא יודע אותה רק ישר ולא הפוך, ואילו הגאון מוילנא ידע את התורה גם הפוך!
שאלוהו, מה העני לדעת את התורה הפוך, והוא הסביר: הנה את הפרק "אשרי יושבי ביתך" מתהילים כולם יודעים בעל פה, ועם כל זאת אף אחד אינו יכול לאמרו מהסוף להתחלה. אם אדם ינסה לעשות זאת, יוצרך כל פעם לחשוב ולחשבן את המילה שבאה אחרי המילה שהוא אוחז בה.
אבל, אם מונח סידור מול עיניו, גם אם יבקשוהו לקרוא את הפרק מהסוף להתחלה, לא תהיה לו כלל בעיה לעשות זאת, כי יקרא מילה אחרי מילה מתוך הסידור, אלא בסדר הפוך.
הגאון מוילנא, אמר רבי חיים, היה יודע את התורה כולה ישר והפוך. מדוע? כי היתה אצלו בבחינת "כתבם על לוח בלך" (משלי ג, ג), היא היתה חקוקה בליבו והוא קרא ממנה כמו מתוך ספר.
**
הגאון רבי חיים קריזווירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן, נודע בבקיאותו העצומה בכל הש"ס אשר היה שגור על פיו בעל פה.
ומספרים, שפעם הזדמנו יחד מרן הגרא"מ שך זצ"ל ורבי חיים בחופה וכיבדו את רבי חיים בברכה. לפני שברך, ביקש רבי חיים שיגישו לו סידור, והוא ברך את הברכה מתוכו.
אחרי שהסתימה החופה, שאל אותו הרב שך: "לשם מה הנך צריך סידור, הרי יודע אתה את כל הש"ס בעל פה, ובגמרא בכתובות מופיע כל סדר הברכות, אם כן יכולת פשוט להקריא את הברכה מהגמרא?".
אמר לו: "כן, אבל אם אקרא מתוך הגמרא, אני לא אדע היכן להפסיק"…
**
סיפר לי ד"ר הרט, שמישהו ניגש פעם לרבי חיים קניבסקי שליט"א ושאל אותו כמה פעמים כתובה בתורה המילה 'משה'?
על אתר השיב לו רבי חיים בהחלטיות: "שש מאות וארבע עשרה!".
שאל אותו יהודי: "אבל כבוד הרב, בדקתי במחשב ויצא שיש ש מאות ושש עשרה פעמים?".
אמר לו רבי חיים: "המחשב טעה, יש בדיוק שש מאות וארבע עשרה פעמים!".
תמה האיש: "כיצד יתכן שהמחשב טועה? ורבי חיים הסביר: "אתה ביקשת מהמחשב שימצא את המילה 'משה', וכתבת זאת בלי ניקוד. בתורה כתובה המילה משה שש מאות וארבע עשרה פעם, ומלבד זאת האותיות מ.ש.ה מופיעות פעמיים נוספות אך בניקוד אחר: האחת – "ואם ימעט הבית מהיות משה", והשניה "שמט כל בעל משה ידו"…
"ולכך נקראו סופרים שהיו סופרים כל אותיות בתורה, (מדרש תנחומא פרשת בשלח, סימן טז).
(מתוך הגדה של פסח ומתוק האור)