מה עוד לא נאמר על המהפכה התורנית ההולכת ומתחוללת בשנה האחרונה בעניין ידיעת התורה בקרב כלל לומדי התורה. הדבר נראה ובולט לטובה ולברכה בכל תחום לימודי, אך בוודאי ובייחוד בעניין ידיעת הלימוד בכלל לומדי ה'דף היומי', כך נראים אלפים משקיעים במבחנים יומיים דוגמת 'ישיבה על קברו' ו'תלמודו בידו' וכדומה, ומי מדבר על אלפים-אלפים הזוכים ונבחנים מדי חודש על כל הלימוד החודשי במסגרת מבחני 'דרשו', כשאליהם מתווספים אלפי משתתפי 'מבחני הסיכום' על מאה ועשרים דף המתקיימים ב'דרשו' בכל ארבעה חודשים כסדר, לצד המובחרים בעם הזוכים להוסיף ולהתקדם במסגרת 'קניין ש"ס', שיזכו בסייעתא דשמיא בעוד כחודש בסוף חודש תשרי הנוכחי להיבחן על 630 דפי גמרא במבחן אחד וכולל. אשריהם. אשרינו.
עם סיומה של שנה פנינו לשיחה בעניין עם אחד מחברי 'קניין ש"ס' הרה"ג ר' מעכל פונפדר שליט"א המשמש גם כמג"ש 'דף היומי' בשטיבל בעלזא ברובע ו' באשדוד, לשמוע ממנו על המהפכה התורנית מנקודת מבטו, ועל ההתכוננות לקראת המבחן הגדול על 630 דפים ברוב הצלחה.
כמג"ש וכלומד נשמח לשמוע את מבטך על כל המהפכה? פותחים אנו בשיחה.
"מה אומר ומה אדבר, מבחינתי מדובר בחידוש אחד גדול, וכפי ראות עיני היה אפשר לומר שבעצם לא מדובר במחזור נוסף ב'דף היומי' אלא בתקנה ורעיון חדש לגמרי ממה שהיה עד הלום, עם כל תכניות החזרות והמבחנים למיניהם, אשר לפי ראות עיני חוללה שינוי ומהפך אדיר בקרב כל אחד ואחד מלומדי הדף היומי בלי יוצא מן הכלל, לגדול ועד קטן ממש בלי גוזמא".
אתה רואה הבדל של ממש אצל כל הלומדים?
"ממש כן", משיב הוא בפסקנות, כשהוא מבאר: "נראה שלכולם חדרה המודעות של ההשקעה בידיעת הלימוד, ואבאר את דברי: זיכני הקב"ה, וכבר קרוב ל-13 שנה יש לי חלק בזיכוי הרבים בלימוד התורה בשטיבל שלנו (עת שכן הביהמ"ד ברח' אבוחצירה באשדוד, וכיום בבניין החדש והמפואר ברח' אברהם שפירא), אם כגבאי 'יגדיל תורה' המדרבן לקבוע עתים לתורה או כמג"ש בקביעות עתים לתורה.
"כבר שנים שהייתה לי התלבטות קלה האם נכון הדבר לעודד בעה"ב לתמריץ של סיכומים מבחנים וכדו'. הצד החיובי ברור, אולם חששתי לצד הנוסף, לפיו יש מקום לומר שאם מחדירים אצלם כסדר שבלי סיכום ובלי מבחן כמעט ואין תועלת וכו', הדבר עלול לקלקל לאותו אברך שאינו רואה את עצמו במסגרת זו, שיפסיק לגמרי ללמוד. שכן עד עכשיו אמרו לו שעצם ההגעה לשיעור יש בה משום החדרת אהבת התורה אצלו ואצל ב"ב, ואפי' על הצד שירדם בשיעור יש ענין של שמיעת האוזן כמבואר ביעב"ץ וכו', ואכן בגלל זה הוא מוסר נפשו מדי יום ביומו, ופתאום באים עם חידושים שהבעה"ב של פעם לא דיברו מזה ולא התעסקו בזה. מה גם, שההתייחסות הייתה – מה אני, אברך כולל? כבר 20 שנה שלא עשיתי מבחן… וע"כ נקטתי בשיטה של שב ואל תעשה עדיף, והחלטתי שלא להעלות את העניין כדי שלא יהיה חשש עכ"פ של יצא שכרו בהפסדו…
"כיום, ברוך השם, חלה התעוררות והתקדמות הכללית בעניין ההשקעה בידיעת התורה, ובאופן מיוחד בקהילתנו בבעלזא זכינו וכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א הורה לייסד ולהקים ארגון 'תלמודו בידו' המעודד ומדרבן על כך כסדר, כשכל אחד כבר שמע ויודע על האושר הרב הטמון בהשקעה בסיכומים ובמבחנים ההופך את כל הלימוד למשהו אחר לגמרי. לאחרונה שמתי לב לדבר מעניין, שלא רק שהאברכים פשוט הוסיפו שלב מסוים על מה שהיה עד עכשיו, מלימוד לסיכום ומשם למבחן, אלא שפשוט התחילו להגיע לשיעור יותר ויותר באופן קבוע !!!
"ולדעתי הדבר פשוט וברור, שכאשר אברך יודע שבסוף השבוע או בסוף החודש יש לו מבחן, זה עושה לו שינוי גישה לכל עניין הלימוד, למשהו רציני. לא חס ושלום של 'יום כן יום לא'. כי מלימוד של 'מטרה יומית' שלא קשור אחד לשני, הם התקדמו למצב שכל הלימוד והדפים מצטברים למקשה אחת של לימוד וידיעה. כשכמובן זה גם מאוד מדרבן ומחייב אותו להגיע מדי יום בלי פשרות, משא"כ אילו היה בא לשם המטרה הנ"ל של מסי"נ לתורה או החדרת אהבת התורה אצל הב"ב וכו' וכו', אזי עם כל המעלות והשכנועים אין בו כדי להמריץ אותו לא לפספס יום או יומיים כשיש לו סיבה או לפחות נימוק של סיבת אונס".
ומה אתה רואה באלו שכבר שנים כסדרן למדו ה'דף היומי 'וכדומה כסדר?
"האמת תאמר", הוא נשמע מתלהב בדברו, "שאת אלו אין אפילו צורך לשכנע להשתלב במסגרות של סיכומים חזרות ומבחנים, שכן אצלם כבר ברור כשמש התועלת מדברים אלו המסייעים לידיעת הלימוד.
"יש כלל ידוע בחיים הנוגע לכל אחד ואחד", מוסיף הוא בהרחבת העניין מניסיונו. "כל בן אדם צריך סיפוק, אלא מה, ישנם הרבה מצבים בהם האדם לא מרגיש את הצורך למילוי סיפוק נפשו, באשר בתת מודע הוא מסופק או מספק את עצמו כביכול מדברים אחרים המשפיעים עליו שלא יתאמץ להגיע לסיפוק הנכון, וכמשל שמובא ב'חובת התלמידים', שבן אדם יכול להרגיש צמאון ומחסור כלשהו ונפשו אינה נותנת לו מנוחה, אך אין בו שכל לקלוט שהצמאון בא מהנפש הפנימית המשתוקקת לדף גמרא, והוא הולך וקונה לו דבר מאכל כלשהו, ולמעשה זה רק משקיט את הרעב לכמה דקות, והדברים ידועים ואכמ"ל.
"בעניין הזה, שמעתי בעבר מאחד מגדולי מרביצי התורה שאמר לי, שהיו לו שתי תקופות במשך ימי בחרותו. בראשונה למד בישיבה מפורסמת אשר קנתה לה שם ותהילה בכל קצוי תבל, ולאחר מכן מחמת סיבות שונות עבר ללמוד בישיבה אחרת אשר לא הייתה לה שם עולם כ"כ, עכ"פ מצד איכות וצורת הלימוד. וסיפר, שדווקא בהגיעו למקום הלימוד השני שם התחיל לעשות 'שטייגן' עשרת מונים מעת שהיה בישיבה המצוינת הקודמת.
"וביאר הדבר, שכל עוד שהסתובב בין כותלי הישיבה המפורסמת, לא הרגיש איזה חסרון וצמאון בעצמו, שהרי עצם ההרגשה שהוא לומד בישיבה הנודעת, וכל מי שפגש אותו והתוודע שלומד שם הוריד בפניו את הכובע, היה בו די והותר לתת לו סיפוק מבלי שירגיש איזה דחף להתקדם בלימוד וכו', משא"כ אח"כ כשעשה 'שינוי רשות' והגיע לישיבה האחרת, היה חסר לו אותה הרגשה ומיד הרגיש את הצמאון והמחסור של סיפוק רוחני שלא היה לו אופן למלאותו רק ע"י שיתחיל פשוט להגות ולעיין ולהתקדם עוד ועוד בלימוד התורה הק'".
האם כל הנ"ל שייך גם לאברך כולל מן השורה?
"על עצמי אני יכול לספר", משתף הוא בגילוי לב. "מעת נישואי, יצא ללמוד בין כותלי כמה וכמה כוללים כאשר בכל כולל שיטת לימוד אחרת, ושמתי לב לנקודה חשובה, שככל שמקבלים יותר סיפוק מעצם הלימוד, העניין מונע בתת מודע להרגיש את הצורך להשקיע בשינון וחזרות על הלימוד ולעשות תחבולות לקנות אותו, ולמשל, מי שזכה ללמוד סוגיא של 'תקפו כהן', ללבנה ולחקרה הדק היטב, ומי מדבר במי שזכה גם לכתבה ולערכה ואף להדפיסה בדפוס נאה – הרי את שמחתו אין לשער ולתאר, והסיפוק שיש לו כל אימת שרק נזכר מהסוגיא בלתי ניתן לתיאור, עד שלפעמים אינו מרגיש כלל צורך שיש לו משהו לעשות בנידון כדי שישארו לו קניינים אלו לנצח, ותחת זה הוא עלול מפעם לפעם להרגיע את עצמו במאמרים המובאים פה ושם מספה"ק, שבחלק של לימוד העיון באמת עיקר המטרה שם היא היגיעה והליבון והשעשועים שיש לו מאותו הלימוד.
"כאמור", ממשיך הוא לשתף, "כאשר התגלגל לידי משמיא הזכות למסור שיעור מדי יום ביומו בדף היומי, נכנסתי לאיזה מצב חדש של לימוד שטחי ביותר, דף אחר דף. בהתחלה אמנם יש סיפוק אדיר, שיכולים להצביע בבית ולחברים על הסט של הש"ס – 'הנה סיימתי עוד מסכת ועוד מסכת, ומי חשב שהש"ס שהשווער נתן לי כבר לא יצטרך לטיפולו של שואב האבק בערב פסח'… אך בהמשך, היות וברור שחסר מאוד את חלק היגיעה והליבון ופלפול התלמידים לו זוכים אלו אשר לומדים סדרי לימוד אחרים באיטיות יותר וכניסה לפרטי פרטים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, על כן די מהרה מרגישים את הצורך והרצון הבוער כבר להשקיע בסיכום וחזרה, ולו אך ורק כדי לקבל סיפוק. וכמובן שבגלל הרצון לסיפוק זה נצמדים לתכניות והמסגרות המגוונות שמוצעות ב'דרשו' וכדומה, וכך זוכים אכן להתקדם בלימוד וידיעת התורה".
המהפכה השפיעה גם על אברכי הכוללים?
"ברור כשמש, שכל אחד צריך ללמוד במה שליבו חפץ, כשהרוב זוכה להמשיך ללמוד בדרך הלימוד הנהוגה ברוב רובם של הכוללים, אם בעיון בסוגיות הש"ס או בלימוד ההלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אך אני מדבר אכן על אנשים כמונו המרגישים משיכה לזכות לדעת את הש"ס. במציאות במחזור הקודם ההרגשה הייתה אחרת לגמרי. סביר מאוד שלא כולם יסכימו איתי, אבל מי שיזדהה עם דברי כמדומני שיראה בזה תועלת.
"מבחינתי בכל המחזור הנוכחי ב'דף היומי' מדובר בתקופה חדשה לגמרי. כאמור – ישבתי בכמה וכמה כוללים, ואודה על האמת, כשהציעו לי ללמוד וללמד את הדף היומי, היה לי קשה בתחילה, כאשר הייתי רגיל ללמוד באיטיות ובחתירה לשורשים והגדרות. עד שקיבלתי קצת את הטעם של תוספת לימוד זה בתור השלמת הכנסה, מכל מקום, כל עוד שהייתי יושב והוגה בכוללים או בביהמ"ד אשר כלל הלומדים היו לומדים בעמקות וחדירה לעומק, הרגשתי פשוט אי נעימות ורגש של נחיתות ואפי' בטלנות [סליחה על הביטוי] ללמוד את הדף, אם לענין הכנת השיעור, ומי מדבר עוד לעשות מזה סדר לימוד רציפות של כמה שעות לצורך מבחנים חודשיים וכדו', פשוט הרגשתי לא בנוח, והייתי מחפש מקומות מחבוא, שם אפשר ללמוד ברוגע ובשלווה מבלי נקיפות וייסורי מצפון, הגם שהיה לי ברור שמדובר בתוספת לימוד, ואשר מעבר לזה הייתי משקיע כמה וכמה שעות מדי יום ביומו בלימוד העיון וכתיבת הסוגיות, מ"מ כאשר הגעתי לשלב זה של לימוד הדף הרגשתי את ההרגשה הנ"ל, ומי מדבר עוד מלעשות מזה נושא חברתי בשטיבל או בכולל או במשפחה וכו', ואם כבר עשיתי את זה – היה זה כרוך עם התנצלויות למיניהם, כגון שביקשו ממני לומר שיעור וכדו' – ואשר על כן באמת במחזור הקודם היו לי הרבה מאוד עליות ומורדות בתחום של הלימוד הזה, אשר התבטא גם בתוצאות של מבחני דרשו, בהיות שהיה חסר לי המקום הנכון והמתאים בו אוכל להיצמד לדרך לימוד זו בשיא השחרור והרוגע וההכרה במקומי.
"אך ברוך השם במחזור הנוכחי, כל הנ"ל הפך להיסטוריה, כל האווירה והמצב הוא שאכן ממשיכים להעריך כל לומד בסדר לימודו, אך יודעים לומר שאשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, אשרי אלו הזוכים ללמוד ולהתקדם בידיעה חודשית, ומי מדבר על חברי 'קניין ש"ס'. זאת ועוד: ברוך השם שכאן בעירנו אשדוד נפתחה ע"י הרה"ג דוד דירנפלד והרה"ג חיים שאול לוריא, שכבר זכה להיבחן ב'קניין ש"ס', כולל מיוחד בשם 'קנין ש"ס' שחרת על דגלו את המגמה והמטרה לעשות את כל מה שנצרך לסייע בעד אברכים [וגם בעה"ב!!!] הרוצים להשלים נפשם בלימוד הדף היומי ובעיקר להצליח בכל המסגרות ובייחוד מסגרת הדגל 'קניין ש"ס' אשר ארגון 'דרשו' מציע, ואז תיכף ומיד הרמתי טלפון, נרשמתי ונכנסתי, והודו להשם, אני נהנה ומרגיש בנוח ובשיא השחרור לשבת יחד ולהשקיע בסדר הדרך הבטוחה לידיעת הלימוד; לימוד בתכניות מוגדרת, סיום יומי, שינון וסיכום שבועי, בדרך למבחן החודשי ומשם למבחנים המסכמים וכלה במבחני קנין ש"ס".
לסיום, נשמח לשמוע על דרכי הלימוד והחזרה ובפרט על המבחנים הגדולים של קניין ש"ס?
"האמת שהייתי מעדיף שלא להישאל על זה, וכפי שכבר אפרט. אך לתועלת העניין אסכם בתמצות נקודות שיסייעו לכלל הלומדים שייבחנו אותם ברצינות:
א. הזמן המיועד לחזרה – מיועד לחזרה ולא ללימוד מחדש {וגם לא לשיפוצים}. כל אחד צריך להחליט לפי מצבו וזמנו מתי הוא הזמן בו עדיין מותר לו לפרגן לעצמו לשפץ, ומהו הזמן בו הוא צריך 'להתחיל לנסוע'. ובתחום זה עצמו יש דרגות שונות, וככל שמתקרבים למבחנים צריכים לחתור לחזור הדפים הפרקים המסכתות אותם יודעים יותר טוב.
ב. להיות ריאלי עם הזמנים, הן מבחינה אישית והן מבחינת הבית ולפי זה לבנות את התכנית,
ג. אחרי הכל ולפני הכל יש לדעת שכל אחד והראש שלו באופן החזרה ובאופן הסיכום, ולכן מאוד יתכן שאברך יחזור ויחזור ויסכם ויראה לבסוף ששאלו בעיקר על נקודות שהוא לא השקיע בהם כל כך, וזהו דבר שיכול לגרום לחלישות הדעת, אבל אין מנוס, ובוודאי שלא נדרש מאברך לשנות את אופן לימודו כל עוד שהוא מרוצה מזה אך ורק כדי לתפוס את הראש של הבוחן של דרשו [מקסימום יעבור רק את הציון העובר שהוא 60 אחוז, וגם יהיה לו סיפוק ביודעו שהוא עושה עכ"פ מה שנדרש ממנו].
ד. עוד כלל שכולם אומרים ורואים את זה במוחש – שהצלחת החזרה תלויה באופן הלימוד הראשוני. ככל שלומדים בבהירות ומשקיעים מיד בסיכום שינון וחזרות, בהמשך הרבה יותר קל ונעים.
למעשה", חוזר הוא לשאלתנו, "אישית התחברתי לאחרונה להשקיע בשינון וחזרת הלימוד בשיטת ה'קלזכור', כשאכן ברוך השם אף שעברו רק כשלש וחצי חודשים מאז שהתחברתי אליה אני רואה בזה שינויים עצומים במבחנים שאני עושה ובחומר שאני שולט בס"ד, באופן השליפה המהירה ביחס למה שהיה עד הנה [באופן שלעת עתה – אם כי אינני שלם עם זה עדיין – אני חוזר הרבה פחות על החומר מבפנים]. כמובן ששיטה זו דורשת מאידך משמעת עצמית גדולה ועקבית, וריאליות מצד הזמן והמקום, וע"כ כל עוד שלא ראיתי את עצמי בתחום זה תקופה ארוכה יותר של לפחות חצי שנה עד שנה, אין לי עדיין את האפשרות להמליץ על כך בריש גלי, מה גם שאני לא רואה את עצמי עומד וממליץ לכל אחד להשתלב בתוכנית זו הכרוכה בדר"כ בחיבור לכלים טכנולוגיים, שבזה יעשה כל אחד כדעת רבותיו ומוריו ואחרי ידיעת נטיית נפשו בתחום זה וד"ל".
מה תרצה לומר לחבריך ומכריך?
"נראה שאין כבר מה להוסיף", מחייך הוא באמרו, "אבל מה שכן, כיום לומר ולהכריז; כתר תורה מונח בקרן זווית וכל הרוצה יבוא וייטול. כל אחד יכול למצוא את מקומו ולימודו שהוא זוכה ללמוד ולהבין, ואף להשקיע לסכם ולחזור ולזכות לטעם הערב של הרגשת ידיעת הלימוד".
טעמו וראו כי טוב…
