סוכה יא
מה השייכות בין 'זה אלי ואנוהו' האמור בשירת הים להידור במצוות?
זה אלי ואנוהו – התנאה לפניו במצות
בחז"ל דרשו על הפסוק שאמרו בני ישראל בשירת הים 'זה אלי ואנוהו', ודרשו חז"ל (סוכה יא:) התנאה לפניו במצוות, סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה.
ויש לשאול כיצד נכנס ענין ההידור במצוות בשירת הים? ומבאר הגר"א דונר דומ"ץ לונדון (הובא ב'חשוקי חמד') נפלא על פי הפסוק 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים'. ודרשו במכילתא שראו במיתתם כאשר הקב"ה הורה לשרו של ים לפלוט את המצריים אל שפת הים, ושם כל יהודי ראה את המצרי שעינה ושיעבד אותו, מת לנגד עיניו.
הסיבה לכך היתה כדי להסיר מכל יהודי מעם ישראל את הטראומה שהיתה בהם לאחר כל העינוי שעברו במצרים.
וכמו שסיפר הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין שבמלחמת המפרץ הוא ראה יהודי שכאשר היה שומע את האזעקה היה פורץ בזעקה 'הגרמנים באים… הגרמנים באים…'
לפי האמור מוכח כי בקריעת ים סוף עם ישראל ראו כיצד הקב"ה 'מהדר' בהצלתם ובריפוי נפשי אישי לכל אחד ואחד מהם, ולכן הרגישו צורך להודיע ולהכריז 'זה אלי ואנוהו', כשם שהוא הידר בהצלתנו גם אנו צריכים לדאוג להדר במצוות שאנו עושים.
(גליון 'מתוק מדבש')