"כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול, ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו" (לה, כח).
בפרשתנו למדנו "כוחה של תפילה", ששנינו במסכת מכות (דף יא ע"א): "אמותיהם של כהנים גדולים מספקות להן ולרוצחים בעיר מקלט] מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו" עד כאן.
מבואר כוחה הגדול של תפילה, שרוצח פשוט ונבזה, יכול לפעול בתפילתו להמית את הכהן הגדול שבישראל
***
שמעתי עובדה אחת נפלאה בטיב כוחה של תפילה.
באחת מהישיבות קטנות החשובות שבירושלים, ישב בחור אחד בן טובים, שמשום מה לא הצליח בתלמודו, מוחו היה סתום ושכלו קלוש, ושום לימוד לא נקלט בראשו.
אך רצונו היה עז. הוא ניסה את כוחו שוב ושוב, ללא הצלחה, כישרונותיו החלשים לא קידמוהו לשום הישג ממשי בלימודיו, ועל אף היותו בחור ירא שמים, נעים הליכות, ובעל מידות טובות, לא עלה תלמודו בידו.
אחד מהר"מים הטובים שבישיבה נקשר מאד בנפש בחור זה, והשקיע בו עבודה יתירה. לאחר גמר השיעור ישב עמו מדי יום ושינן עמו כמה פעמים את הגמרא עם התוספות וכו', אבל גם לאחר השיעור הפרטי המיוחד, לא נקלט בראשו אף לא תוספות אחד על בוריו, שלא לדבר על המפרשים הרבים שנאמרו במהלך השיעור.
מגיד השיעור המסור היה אובד עצות. זוהי תופעה נדירה למדי, שכן על פי רוב מי שמשקיע ומתייגע בתלמודו הרי הוא מתעלה ומצליח, ואילו הבחור הנחמד דנן, על אף התמדתו ויגיעתו בעקביות, אינו עולה ואינו מתעלה בתורתו כלום.
לאחר רוב מאמצים שלא נשאו פרי, החליט מגיד השיעור לנסוע עם הבחור אל מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל (שליט"א) בבני ברק, ולבקש עצה וברכה בדבר.
מצאו להם אפוא הרב ותלמידו יום מתאים, שלא על חשבון לימודי הישיבה, ונסעו לבני ברק, בהגיעם לבית הרב ונקראו אל הקודש פנימה, פתח מגיד השיעור בשבחו של הבחור הניצב עמו, בתפילותיו ובהליכותיו וביראת שמים שלו, אבל משום מה אין תלמודו עולה בידו כלל!
התחייך רבי חיים למשמע השאלה, ואמר: "כנראה צריך קצת יותר יגיעת התורה! שאין התורה נקנית אלא בעמל וביגיעה קשה!"
אמר מגיד השיעור, שיכול הוא להעיד מקרוב, שהרבה יגע אותו בחור ומנסה בכל כוחו, אך הראש חלש, והוא אינו מצליח לקלוט ולהבין!
פנה רבי חיים אל הבחור, ושאלו ברוב חיבה: "האם הנך מתפלל ומבקש על הצלחת התורה?"
"בודאי!" ענה הבחור, "תמיד בוכה אני ומבקש בדבר, אבל לצערי עדין לא נעניתי".
"תקבל על עצמך להתפלל תמיד תפילה בציבור, ושלא להפסיד תפילה בציבור במסירות נפש!" חתם רבי חיים את השיחה, וברכם לשלום.
השנים יצאו משתאים, מה קשורה כאן התפילה בציבור? ומה ענין מסירות נפש להתפלל בציבור להצלחת התורה? מה גם שהיה אותו בחור מקפיד מדי יום ביומו על תפילה בציבור בהיכל הישיבה הקדושה, ומעולם לא החסיר תפילה בישיבה, ולא הבין בשביל מה צריך על כך "מסירות נפש".
ברם עם כל חוסר ההבנה, פקודת רבו שמרה רוחו. קיבל על עצמו אותו בחור בקבלה גמורה, שלא לוותר בשום אופן על תפילה בציבור, אף במסירות נפש!
חלפו ימים, והבחור סיים את חוק לימודיו בישיבה קטנה, והתקבל לאחת הישיבות גדולות הטובות ביותר, הודות ליראתו ולנועם הליכותיו.
לאחר כמה שנים, הופיע יום אחד הבחור היקר לביקור בישיבה קטנה בה למד בנערותו כנהוג, ונכנס לחדרו של אותו מגיד שעור, שהיה קשור אליו בעבותות אהבה תמיד.
מגיד השיעור שמח לקראתו. להפתעתו, מניח הבחור לפניו על השולחן, קונטרס נאה "חידושי תורה במסכת יבמות". משעלעל הרב מעט בעמודי הקונטרס, מצאו מלא וגדוש בחכמה ועמקות נפלאה, ומלבד הבהירות וההסברה היפה בהצעת הדברים, ניכר גם במחבר כוח חידוש נדיר, כתלמיד חכם מפולג!
ברוב התפעלותו מן הקונטרס, שאל: "מי הוא הרב המחבר של זה הקונטרס? זה כנראה תלמיד חכם חשוב ביותר!"
הבחור לא הבין את השאלה, "מה זאת אומרת מי? הלא אני כתבתי וערכתי אותו בסיעתא דשמיא מרובה, ובשביל כך באתי הנה אל מגיד השיעור היקר, להגיש בפניו את פרי בכורי, כיון שידעתי עבודתו הגדולה שהשקיע בי להצלחתי, וחשבתי שבוודאי ישמח לראות בפירות עמלו!"
הרב עמד נפעם, כאינו מאמין למראה עיניו: "אתה הוא ה'בעל מחבר'? הרי רק לפני שנים מספר, בהיותך כאן בישיבה קטנה, לא הבנת כמעט כלום! תוספות אחד לא הצלחתי להכניס בראשך על בוריו, וכיצד התחולל שנוי אדיר שכזה מקצה לקצה?"
בחיוך צופן סוד פתח הבחור, וסיפר לפני הרב דברים כהוויתם:
***
בתחילת לימודי בישיבה גדולה לא הבנתי כמעט כלום, כהרגלי מימים ימימה… במהלך השיעורים יכולתי רק להביט בקנאה בחברי העולים ומתגדלים בתורתם מדי יום ביומו, ואילו אני תקוע במדרגת תורתי כמעט כשל ילד בחיידר…
לקראת סוף הזמן יצאה הישיבה לנסיעה, לתפילת יום כיפור קטן במירון יצ"ו ולשאר המקומות הקדושים שבגליל. היה זה ביום חמישי, ערב ראש חודש מוקדם.
הטיול נמשך עד שעה מאוחרת בלילה. כשחזרתי לביתי שבשכונת רמות בירושלים, היתה השעה מאוחרת מאד. ישבתי עם הורי ושוחחתי עמהם בניחותא על חוויות הנסיעה ולא שמתי לב כלל שמחוגי השעון מתקדמים ומתקדמים… לפתע תפסתי את עצמי בבהלה: עדיין לא התפללתי מעריב!
מחוגי השעון הראו על השעה 1.30 בלילה!
זכרתי היטב את הקבלה שקיבלתי על עצמי, על פי הוראת מרן הגאון רבי חיים (שליט"א) שלא לוותר על תפילה בציבור בשום אופן, אבל לא ידעתי מה ניתן לעשות עתה בשעה שכזו.
בכל שכונת רמות, על כל בתי כנסיותיה הרבים, לא ניתן למצוא מנין לתפלת מעריב בשעה אחת ושלושים אחר חצות. האפשרות היחידה בשעה זו למצוא מנין למעריב, היא בבית הכנסת הגדול שבשכונת 'זכרון משה' במרכז העיר.
אך כיצד מגיעים עתה לזכרון משה? התחבורה הציבורית כבר מזמן אינה פועלת!
החלטתי, שלאור הקבלה שקיבלתי על עצמי, מוכרח אני לכל הפחות לעשות השתדלות בדבר.
יצאתי אפוא מן הבית, והרחקתי לכת עד כביש רמות המרכזי [שדרות גולדה], בנסיון למצוא אולי 'טרמפ' שיקח אותי לזכרון משה. אך הכביש היה כמעט ריק, מכוניות בודדות שחלפו על פני, שעטו ביעף, ולא עצרו כלל.
לאחר זמן רב של המתנה בקור הירושלמי, החלטתי שאני נשאר להמתין כאן עוד עשר דקות; אם עד עשר דקות מוצא אני דרך להגיע לזכרון משה הרי טוב, ואם לאו הריני חוזר הביתה, ובלית ברירה אתפלל הפעם ביחידות, וההכרח לא יגונה!
כעבור שבע וחצי דקות בדיוק נעצרת על ידי מכונית, ובתוכה יושב יהודי ירא שמים שהכרתי משכונתנו, ושואל אותי בחביבות: "להיכן?"
"לזכרון משה", עניתי.
״טוב מאד!" אמר האיש, "גם פני מועדות לתפילת מעריב בזכרון משה!"
ראיתי בכך הארה טובה מן השמים, והמשכנו בדרכנו.
משהגענו לבית הכנסת כבר המתינו שם חמשה אנשים שעדין לא התפללו, יושבים ומצפים למנין שיתאסף, איתנו יחדו היו כבר עתה שבעה אנשים, ועדין חסרו שלושה למנין.
חלק מהאנשים, בראותם כי אין מנין רצו ללכת לביתם, אך הוא ביקש והתחנן מכולם להמתין עוד מעט, כי מוכרח הוא להתפלל בציבור!
בשעה שלוש בלילה היה, ברוך השם, מנין שלם! תיכף החלה תפילת ערבית, בשעות האחרונות של הלילה.
"עבורי" מספר הבחור, "היתה זו תפילה מיוחדת במינה, מיד מתחילה הרגשתי ששגורה תפילתי בפי, התפללתי ברגש ובכוונה רבה מילה במילה.
"אולם משהגעתי בתפילת שמונה עשרה לברכת 'אתה חונן', נפתח לבי בפתע פתאום; פרץ דמעות אדיר ניגר מעיני ללא הפוגה! בכיתי ובכיתי שם בפינת בית הכנסת, מעולם לא חוויתי חוויה שכזו, ומעולם לא בכיתי בכי שכזה!
"עמדתי שם בפינתי בברכת 'אתה חונן' בלבד בערך כשלושת רבעי השעה כשציבור המתפללים כבר מזמן סיים את תפילתו והתפזר איש-איש לביתו. "יצאתי מתפילה זו כאיש אחר לגמרי, והרגשתי כבריה חדשה ומחודשת!"
***
הואיל והיתה כבר השעה סמוכה לותיקין, ודרך חזרה לביתו עדיין לא היתה לפניו, החליט הבחור להישאר בבית הכנסת ולהמתין עד אור הבוקר.
בינתיים הוא שלף גמרא סנהדרין מן הארון, והחל ללמוד בה. והנה, להפתעתו העצומה הוא החל פתאום קולט ומבין! בבת אחת נפתח לו הראש! הוא חש בלימודו טעם מתוק וערב עד מאד, כפי שמעולם לא הרגיש, הכל האיר וזרח בפניו! בפעם הראשונה בחייו הוא קרא מלים בתוספות, והבין את עומק משמעותם! כך נמשך לו הלימוד תוספות אחר תוספות, והכל נהיר ובהיר במוחו ובליבו!
הוא היה בשמחה עצומה, על הישועה הגדולה שעשה ה' עמו!
וכך ניגש מתוך הכנה דרבה לתפלת שחרית, שהיתה בהתרגשות גדולה ובבכיות עצומות. כשהגיע לברכת 'אהבה רבה' ליבו נפתח כאולם, וכל נפשו השתפכה לפני ה': "אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל וכו', והאר עינינו בתורתך"… שוב כשהגיע לברכת 'אתה חונן' הוא געה בבכי נורא. הוא עמד כך בברכה זו זמן ארוך מאד, עד שהבכיות של מעריב של אתמול לא היו אלא כמשל לעומת שחרית זו!
לאחר תפילת שחרית, חזר לביתו, סעד פת שחרית, ונכנס תכף לחדרו. הוא הוציא את הגמרא הקדושה, והחל לומד בחשק רב והתלהבות עצומה. מכיון שזכה לחוש ערבות מתיקות התורה, היה חבל לו על כל רגע של ביטול תורה שיורד לטמיון! הכל זרח והאיר לו באור מופלא רום מעלה.
כך ישב בחדרו ולמד כל אותו יום ששי בלי הפסק, עד שהגיעה שבת המלכה ופרשה כנפיה על פני תבל. אז סגר את הגמרא הקדושה מחמד נפשו, ויצא אל בית הכנסת לתפילת קבלת שבת וערבית של שבת. לאחר התפילה חזר עם אביו לסעודת שבת קודש, שהיתה מלאה שמחה ואושר עצום לכל בני המשפחה כולה. הוא רומם את השבת וקדושתה למעלה עליונה ונשגבה.
לאחר הסעודה פנה אליו אביו בבקשה, שהגיעה העת לפרוש למיטתו ולישון מעט, שזה כבר למעלה מיממה וחצי שלא נתן תנומה לעפעפיו, לאחר שבמשך כל יום חמישי היה בנסיעה, ובליל ששי וכל היום שלאחריו ישב רכון על תלמודו.
אמר הבחור: "אלמד נא עוד מעט… ואחר כך אלך לישון."
אך אותו מעט נמשך כל אותו ליל שבת עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית! הוא הרגיש שהוא נמשך ונדבק יותר ויותר באור של התורה הקדושה, ולא היה מסוגל לעזוב תלמודו מרוב שקיקה ותשוקה.
בשחרית של שבת התלווה עם אביו לבית הכנסת לתפילה, ולאחריה לסעודת שבת מלאה זמירות בשמחה עצומה!
לאחר הסעודה כבר ראה בו אביו, שהוא מותש וחלוש, והכריחו להיכנס תכף למיטתו, ולישון כדי צרכו!
מאותו היום נפתחו לו שערי אורה, שערי תורה, ונעשה מתמיד עצום, תלמיד חכם מופלג בהבנה עמוקה ובסברא ישרה בכל דבר, וזכה להתעלות עצומה בכתרה של תורה!
ללמדך כוחה העצום של התפילה, שבכוחה לפעול גדולות ונצורות, אף בדברים היוצאים מדרך הטבע ממש, ובפרט התפילה בציבור שמקובלת ביותר. כשזוכה למסירות נפש בתפילתו, ומשקיע בה יותר מן ההכרח, הרי מובטח הוא שתפילתו תתקבל ברחמים וברצון לפני אדון כל!
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')