יומא סה
מדוע החזיר הגנב את האופניים?
או שהחזירום גנבים
המעשה – המופיע בספרי מכובדנו הרה"ג רבי ארז חזני (ופריו מתוק דברים א טז)– התרחש בחנות לממכר אופניים כשבעל-הבית קיבל לעבודה אדם נכה, שיעמוד מול הלקוחות. לאדם ההוא היתה התייחסות לבבית לכל לקוח, ולמרות נכות-הגוף התפרסם כבעל-גישה נוחה ומפויסת לכל אדם באשר-הוא. ואכן, מיד עם כניסתו לעבודה, משך האיש ההוא לקוחות רבים, שנהנו מעצם השיחה עמו, ולבסוף גם רכשו אופניים.
ויהי היום נכנס לחנות לקוח שביקש לרכוש אופניים חשמליות. המוכר התייחס אליו כראוי, הציג בפניו את האפשרויות השונות, ולבסוף הוחלט על זוג-אופניים שמחירם היה כמה אלפי שקלים, שהתאימו לדרישותיו. הלקוח ביקש 'לעשות סיבוב' על האופניים כדי לבדוק אם הכל בסדר, ומשקיבל את הרשות לכך, ברח עם הסחורה, ולא שב לחנות.
אם המוכר לא היה נכה, יתכן שהיה רודף אחריו, ומשיגו, אך כיון שהיה נכה לא היה מסוגל לעשות זאת. כך ברח הגנב, ולא נראה יותר באזור, ולחנות נגרם נזק כספי גדול.
בעל הבית של החנות, והמוכר, הגיעו לדין תורה אצלנו, וצריך לשמוע על מה התווכחו התובע והנתבע… בניגוד לכל המקרים האחרים, שכל אחד טוען 'כולה שלי', הפעם הוויכוח היה הפוך מן הקצה אל הקצה…
המוכר טען שהפועל-הנכה לא צריך לשלם לו מאומה, כיוון שכאשר קיבלתי אותו לעבודה ידעתי שהוא מומחה בהבאת קונים, ולקחתי מראש בחשבון שאם תהיה פעם גניבה, הוא לא יוכל לרדוף אחרי הגנבים בגלל נכותו.
הפועל, לעומת זאת, טען שבעל-הבית לא צריך להפסיד בגלל שהוא נכה, והוסיף שגם הוא לקח בחשבון שאם יקרה מקרה אשר כזה, הוא ישלם לבעל-הבית את כל הכסף…
ומה קרה בסוף? – למחרת מגיעים בעל-הבית והפועל לחנות, ומוצאים את זוג האופניים שנגנב מונח ליד החנות… בשעות הלילה החזיר הגנב את גניבתו, והכל בא על מקומו בשלום…
כששאלו את הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין מה ההסבר למה שאירע, השיב, שכאשר מתנהל דין תורה שכזה, שבו שני הצדדים מוותרים איש לרעהו, נוצרת רוח-טהרה בעולם הזה, והיא משפיעה גם על הגנב הנבזה שלא התבייש לנצל את נכותו של הפועל וברח עם האופניים.
כמו שבכל בית חולים יש 'חדר סטרילי', שהוא נקי מכל זוהמה ולכלוך, כך גם במקרה שלנו נרקמת רוח-טהרה בעולם כולו, והיא משפיעה גם על הגנבים…
(הקדמה לספר 'מצוות בשמחה' – במדבר)