ישבתי שם באולם הענק ב'ארנה' באולם 3 שורה 13. הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א התכבד בסיום וה'הדרן'. מסע עקבי בן שבע שנים הגיע לפרק סיום מרגש. לשלב של הטענת כח ומוח ליציאה חדשה ומאתגרת. ואז, בסיום ה'הדרן', התרוננה בספונטניות מכל מרחבי האולם הגדול והענק קריאת "מזל טוב! מזל טוב"
אלפי הכיסאות הוסטו באחת, הלומדים והנבחנים התנשאו ממקומם בפנים קורנות מאושר ושמחה פנימית המשפיעה על הגוף, כשרגליהם כמו מתרוממות מאליהן לריקוד נלהב לכבודה של תורה והלכה.
המנגנים וחברי המקהלות הרימו את קולם בהתלהבות למול הציבור שקולו הלך וגבר בהתלהטות. הסיפוק הפנימי והאמיתי, פרץ ברגע אחד החוצה וסחף אחריו את כולם ללא יוצא מהכלל.
בצידו השני של האולם נראו 'חתני ההלכה', כן, אלו האנשים המסודרים והעקביים שלא פספסו שום מבחן חודשי מכל 84 המבחנים שנערכו במשך שבע השנים. הם, ברגשי השמחה ששפעה החוצה, יצאו מהשורות המסודרות, ובין רגע נוצר נחשול מתגבר של חתנים ומגידי שיעורים השמחים ורוקדים במעגלים משתלבים לכבודה של תורה.
האולם הגדול כולו, מהפרקט הכחול ועד הקומות הגבוהות ביציע, הוקפץ וזועזע, ובעיקר העיקרים הקפיץ את הרצון והחשק לזכות לעוד יותר לימוד, עוד יותר ידיעת ההלכה.
שיר גורר ניגון והשמחה רק מרקיעה שחקים. שולחן הכבוד גדוש אדמורי"ם ורבנים ומרביצי תורה המשלבים יד ביד כדבוקה אחת של תורה ויראה, שמחים וששים בשמחתה של תורה, אשרי העם שככה לו.
עיני נעצמו למול המראה הקודש והנאדר. מראות מאות מוקדי המבחן, אלפי השיעורים, רבבות הנבחנים שעלו ונראו מפעם לפעם על מסכי הענק, צפו ועלו בראשי. ואז מצאתי עצמי מתנתק מהמקום, משחזר במוחי ימים, חודשים ושנים לאחור. נזכר במסירות של מגידי השיעורים, העקביות של הנבחנים, הרצינות של כלל הלומדים. אלו התמונות האמיתיות שמאחורי ולפני גוש האדם הענקי המפזז ומכרכר כאן בשלהבת אש לכבוד התורה.
שבע שנים עברו מהתחלת המחזור. 1817 עמודי משנה ברורה המשולבים ב'ביאורים והערות' מבית 'דרשו' נלמדו ונרכשו בעקביות ובקביעות מעוררת התפעלות הערצה וההערכה.
איפה היינו לפני שבע שנים?! מה לא קרה בשבע שנים האחרונות?! קשה להיזכר ולהזכיר; ימים רגילים כימי חג ומועד, ימי שמחה וסתם ימים עסוקים, ולא נזכיר בשמחה שכזו את מאורעות הזמן ששינו וטרדו סדרי עולם. אך רכבת ההלכה המשיכה במסעה כבתכניתה המקורית. לימוד התורה דרבים גבר על הכל.
פקחתי את עיני חזרה אל מול שלל האורות המרצדים והמסנוורים, השירה הלכה ונמשכה, מזכה הרבים הגדול והדגול רבי דוד שליט"א בחיוכו הקורן ממשיך בריקודים במלוא הכח והברע'ן, ושורות-שורות של כלל מגידי השיעורים, חתני ההלכה, הלומדים והנבחנים באולם וביציע, נראה הולך ומתרומם עולה ויורד כמקשה אחת; כשמהכל בוקעת מעין הכרזה אדירה ללא מילים:
כי מציון תצא תורה! וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול.
לתגובות: [email protected]
כן הייתי שם!
תודה על התיאור המרתק והמרגש.
ממש הצליח להעלות על הכתב רגשות לב של כל מי שהיה שם.
תמשיכו להביא כאלו דברים מעורים ומרגשים.