יומא נג
מדוע יש צד שתתקבל תפילת עוברי דרכים שיפסקו הגשמים?
ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים
ב"ילקוט לקח טוב" מביא בשם הסבא מסלבודקא זצ"ל להקשות מה היה הפחד של הכה"ג מפני תפילתם של סתם עוברי דרכים שמתפללים שלא יהיה גשם המפריע להם בדרכים, עד כדי כך שהכה"ג ביום המקודש והמיוחד, במקום הכי קדוש לעם ישראל, התפילה שהתפלל בה פעם בשנה, היה שלא תתקבל תפילתם של עוברי דרכים?!
דוגמא נוספת לכך הוא מהמשנה במכות האומרת שאמותיהם של הכהנים הגדולים היו מספקים לגולי ערי מקלט אוכל ובגדים וכל זה כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. ולכאורה מדוע יש לחשוש לתפילתם של רוצחים, למות הכהן הגדול. וכי יש בכלל להתחשב בתפילתם?
אלא אומר הסבא מסלבודקא שרואים מכאן שכשהתפילה מגיע מקירות לבם, מעומק הלב, שרק הקב"ה יכול לעזור להם בהפסקת הגשם, ורק הקב"ה בעצם יכול להמית את הכה"ג, זו היא תפילה שבוקעת רקיעים ומגעת עד כסא הכבוד, ובכזאת תפילה יש סיכוי שגם התפילה שלהם תתקבל. לכן צריך הכה"ג להתפלל ולבקש שתפילתם לא תתקבל.
על גודל כח התפילה נוכל ללמוד מהסיפור המדהים שלפנינו: ילד קטן בגיל 8 שנים ביקש מאביו בליל שבועות שיקח אותו יחד איתו לביהכנ"ס כדי שיוכל להגיד ג"כ את ה"תיקון ליל שבועות". חשב אביו ואמר לו שעדיף שילך לישון היות והוא עדיין ילד קטן. בעת שהלך אביו לכיוון הביהכנ"ס נכנס בו קצת רחמים על הבן. והרהר לעצמו מדוע באמת לא הסכמתי לקחתו. הרי אם הבן רוצה ללמוד כל הלילה, למה שלא אמלא את בקשתו?
החליט האב שהוא חוזר על עקביו לקחת את בנו הקטן לביהכנ"ס. כאשר הגיע לביתו פתח את הדלת והנה הוא רואה את בנו הקטן עומד ליד מפתן הדלת כאילו הוא מחכה שיבא אביו לקחתו לביהכנ"ס. שאלו אביו מדוע אתה מחכה לי, הרי סיכמנו שאתה הולך לישון? ואיך ידעת שאני בא לקחתך? ענה לו הילד בתמימות רבה, "הלא התפללתי להשי"ת שתחזור הביתה לקחת אותי לבית הכנסת. וידעתי כי השי"ת ישמע בקול תחנוני, על כן הייתי בטוח שתחזור הביתה".
הילד הזה גדל והצליח ולימים נתגלה בגדולת תורתו ויראתו, הלא הוא הגאון הצדיק רבי שמשון פינקוס זצ"ל.
אגב, הרב פינקוס העיד על עצמו כמבואר בהקדמה לספר נפש שמשון "אם זכיתי לאיזה דבר, היה זה מחמת שהייתי מדבר עם השי"ת כדבר איש אל רעהו על כל עניין ועניין".
(הרה"ח ר' אהרן כהן שליט"א – דרשו)