[מקורות והערות מופיעים בחוברת המלאה, להשיג במייל [email protected] או בפל' 052-7614196]
* תפילה, ברכות, וכדו' לא יוצאים ע"י שמיעה מרמקול. ולכך כשיש מי שאומר תפילת הדרך ברמקול, אפשר לומר ביחד איתו, אבל לא לצאת ע"י השמיעה מהרמקול.
* י"א שלכתחילה כשיכול ראוי לומר בעצמו ולא לצאת מאחר.
* אם אינו זוכר את תפילת הדרך בעל פה, כל שאמר תפילה להצלחת דרכו ולהצלתו וסיים בברוך אתה ה' שומע תפלה, יצא.
* גם ביציאה למסלול הליכה ללא נסיעה ברכב מתפללים תפילת הדרך. אבל רק באופן שהתחילו את המסלול ממקום ישוב ששהו בו וכדו', ולא כשכבר אמרו בנסיעה קודם לכן תפילת הדרך ואח"כ התחילו את המסלול הרגלי.
* בטיול שנמשך כל הלילה אינו אומר בבוקר שוב תפילת הדרך (ואי"ז דומה לברכות השחר שיש שמברכים) אלא יאמר בלי ברכה.
* אם ישן בלילה שינת קבע וממשיך הטיול למחרת, אומר תפילת הדרך שוב למחרת.
* אם ישן באמצע הדרך ואח"כ ממשיך בטיול באותו יום, אינו אומר תפילת הדרך שוב.
* אם הגיע ליעדו ואח"כ מסיבה שאינה צפויה יוצא לדרך שוב, יש לחזור ולומר תפילת הדרך.
* כל שלא ראה את הים ל' יום מברך עושה מעשה בראשית, מלבד בים המלח. ובמ"ב מבואר שמברך רק בראיה הראשונה, ואם לא בירך הפסיד. ומצוי שכשמתקרבים לים כבר רואהו לרגע, ובהמשך הבתים מסתירים ונכנס לספק אם כבר הפסיד את הברכה, ולכן ראוי לחשב את זה מראש ומ"מ אם ראה ונתכסה ואחר זמן מועט ראה שוב, מסתברא שיכול לברך. גם הרואה דרך משקפת כל שרואהו ראיה ברורה מברך.
* הרואה קברי ישראל, ולא ראה בל' יום האחרונים, מברך אשר יצר אתכם וכו'. ודנו הפוסקים האם מברך גם על ראיה מרחוק שאינה קשורה אליו כגון בנסיעה וכדו', וראוי להמנע מלהכנס לספק.
* ישנם מקומות שונים ששמם הערבי מורה על נס שקרה שם, כגון "שבר אל יאהוד" בירדן על שם הנס של בקיעת המים ועוד כדו'. מכל מקום הורו הפוסקים שלא מברכים ברכות הראיה על סמך הנ"ל.