יומא נב
איך יוסף הצדיק לא חשש ל'ועזב את אביו ומת'?
חמש מקראות בתורה אין להן הכרע
האבן-עזרא על התורה (בראשית מד כב) מקשה מדוע לא מנו חז״ל גם את הפסוק ״ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת״ בין המקראות שאין להם הכרע, שאין לנו הכרע כיצד לפרשו: מי ימות אם יעזוב בנימין את יעקב אביו, בנימין, או יעקב? ולא תירץ.
בספר הקדמון פורת יוסף (שנת התפ"ז להגאון רבי יוסף יעסל, אב״ד ור״מ וואיין הסמוכה לבריסק), יישב בפשטות: כאן אין כל קושי ויש הכרע, ועל כרחנו כוונת הפסוק לבנימין ולא ליעקב. כי אם הכוונה ליעקב, דהיינו: שהאחים אמרו ליוסף שאין אפשרות להביא לפניו את בנימין, שכן יעקב ימות מיד כשיקחו ממנו את בנימין, הרי זו פליאה עצומה על יוסף: כיצד מלאו ליבו לדרוש שלמרות זאת יביאו את בנימין? איך לא חשש שבאמת ימות אביו מרוב צער וגעגועים לבנימין?
אין זאת אלא שכוונתם היתה לבנימין, אבל על יעקב לא חששו שימות. וכאן אין להקשות: איך לא חשש יוסף שבנימין ימות, שהרי מבואר בפסוק שיעקב נימק את סירובו לשלוח את בנימין, משום שאחיו מת בדרך ובנימין נשאר בן יחיד לאמו ועל כן יש לחשוש שמא ימות אף הוא בדרך כאחיו. אבל יוסף עצמו ידע שאחיו של בנימין לא מת אלא חי, ואם כן לא נשאר בנימין בן יחיד לאמו, ואין סיבה לחשוש שדוקא הוא ימות בדרך.
(ושלל לא יחסר)