צוות 'לקראת שבת'
בשבועות הקודמים הבאנו כאן חלקים שתרגמנו מתוך הרצאה מופלאה של מגיד המישרים הנודע מארה"ב הג"ר אברהם מרדכי מלאך שליט"א, בענייני חינוך הילדים. זוהי חלקה השלישי של אותה הרצאה מיוחדת במינה, והרי היא לפניכם בתרגום חופשי עם שינויי עריכה נדרשים.
רבותיי היקרים, אבות חשובים, אימהות צדקניות: בדור שלנו כל ילד הוא יוסלה! כל הילדים שלנו יעמדו בפני ניסיונות נוראיים, הם כולם יסתובבו בבית פוטיפר. הדורות הולכים ויורדים במהירות, והניסיונות הולכים ומתגברים מיום ליום.
אם אתם לא תעטפו את הילד שלכם בחום ואהבה עצומה, איך הוא יוכל להתמודד עם הניסיונות הקשים האלו?
איך???
מה ייתן לו את הכח להתגבר ולומר "את האלוקים אני ירא"???
אנחנו חייבים לגלות אכפתיות, שהילד יידע שאכפת לנו ממנו ושאנחנו מתכוונים רק לטובתו.
הדברים אמורים בעיקר לאבות. האימהות עושות את זה באופן טבעי, בדרך כלל, הן מרעיפות אהבה וחום על הילדים, הן עוטפות אותם גם בגשמיות במעילים וצעיפים ומגפיים וכפפות, וגם בפן הנפשי, באהבה, חום, רגשי אכפתיות. הילד יודע שאמא שלו מצטערת כשהוא נופל ומקבל מכה.
אבל מה עם האבא?
אבא מגיע הביתה והילד מראה לו שהוא קיבל עט במתנה מהרבי בחיידר, מה אבא אומר לו: "יופי… עכשיו לך תשחק עם שאר הילדים כי אני באמצע לקרוא עיתון".
פעם דיברתי בנושא, אמר לי אבא אחד, מה אתה רוצה? שאני אנשק את הילד שלי? הוא לא ספר תורה! וגם ספר תורה מנשקים פעם אחת ומכניסים לארון הקודש, עד הפעם הבאה…
במקום לנשק ולחבק את הילד הם קונים לו מתנות. רבותי, הילדים שלכם לא צריכים את המתנות שלכם, הם צריכים את הלב שלכם, הם צריכים אבא ואמא!
כל אבא מחויב להקדיש לכל אחד מילדיו כמה דקות ביום. שלוש דקות, ארבע דקות, לא יותר. אבל כל יום! לקרוא לילד, לשאול אותו מה נשמע, איך אתה מרגיש, איך היה בחיידר, ספר לי מה הדבר הכי מעניין שקרה לך היום… בלי לשפוט אותו, בלי להטיף לו. זאת לא חקירה של ה'אף בי איי'. כל מה שצריך לעשות זה פשוט להקשיב, להתעניין, לשמוע, להיות שותף לחוויות שהוא חווה יום יום. להעניק לו אהבה ללא תנאים!!! ללא תנאים!!! לא בגלל שהוא הצליח בלימודים, לא בגלל שהוא עושה לך נחת או קיבל ציון יפה במבחן, לאהוב אותו כי הוא הבן שלך ואתה אבא שלו. נקודה.
אני אומר את הדברים שחייבים להיאמר, אבל אני יודע שזה לא כזה פשוט. יש הבדל גדול בתפיסה של הבית, בין הגברים לנשים. נשים יודעות שהבית זה מקום עבודה: הן צריכות לשטוף, לכבס, לנקות, לקפל, להלביש, לקלח, להשכיב. יש עבודה רבה בבית.
אצל גברים, מה המשמעות של 'בית'? מקום המנוחה שלהם!
יש לנשים מן טבע משונה כזה, שכל פעם שיש אירוע בשעות הערב והגברים רוקדים, הן מצמידות את האף למחיצה וצופות בהנאה מרובה בגברים הרוקדים. אנחנו לא מדברים על חתונה, כן? שמחת שבע ברכות או סעודת סיום. אחרי ברכת המזון הגברים נותנים ידיים לזה זה ורוקדים ריקוד עייף מסביב לשולחן, הולכים במעגל ושרים בחצי פה.
והנשים צופות בהנאה מרובה.
מישהו שאל אותי פעם, מה הן רואות כאן? למה הן מסתכלות בכזאת הנאה. זה כזה מעניין לראות אותנו מסתובבים מסביב לשולחן???
אמרתי לו שהן רואות תופעת טבע נדירה: זאת הפעם היחידה שהגבר שלהן מזיז את אבריו בשעות האלו של היממה. בדרך כלל הוא שקוע בספה, ומקשיב לקווי הנייעס או קורא עיתון. בשעות האלו הוא לא יכול לזוז בכלל, ועכשיו הוא זז, בהחלט מעניין.
שמעתי שהיתה אשה אחת שניקתה את הבית לפסח, וכשהיא הגיעה לספה ניסתה להזיז אותה ממקומה כדי לשטוף מאחוריה, אבל התקשתה מאוד בהזזת הרהיט הכבד.
ראתה זאת השכנה שבדיוק קפצה לשאול משהו, ואמרה לה: "אולי תחכי עד שבעלך יחזור מהעבודה???".
משיבה לה האשה: "אוי ואבוי, אחרי שבעלי חוזר מהעבודה הספה נהיית הרבה יותר כבדה. הוא לא מצליח לקום ממנה אפילו לשנייה…".
ומכאן הצעה חשובה לציבור הנשים: כמו כל הנשים האחרות, גם כשבעלך חוזר הביתה מהעבודה או מהכולל או מכל מקום אחר, הוא קצת עצבני וחסר סבלנות.
הוא מתלונן על כל דבר, הילדים מעצבנים, החשמל במרפסת דולק בחינם, והבית לא נקי… אצלי בבית יש מגנט על המקרר שעליו כתוב באנגלית: "לנקות את הבית בעוד הילדים גדלים, זה כמו לגרוף את השלג בעודו ממשיך לרדת…". אם יש לך ילדים, הבית שלך בהחלט לא נקי, זה חוק טבע, אין לך סיבה להתלונן על אשתך.
אבל האמת היא שבעניין הזה הגבר דומה לתינוק שפתאום נהיה עצבני וכולם מנסים לבדוק מה הסיבה לעצבנות שלו, אבל אמא שלו יודעת שהוא פשוט עייף… זה קורה גם לגברים, אלא שבמקרה שלהם זאת לא העייפות כי אם הרעב… הבעל שלך פשוט רעב. אם את רוצה בעל רגוע ומתפקד, תדאגי להכין לו אוכל. כל יום סיר גדול של טשולנט על האש, שיאכל ויאכל ויאכל וישבע, ואחר כך יהיה אפשר לדבר איתו.
ואתם הגברים, אם אתם רואים שזה לא קורה, ובבית לא חיכה לכם סיר של טשולנט לא אתמול ולא שלשום, בבקשה אל תסמכו על הנס, פשוט כנסו לחנות כלשהי, תקנו משהו ותאכלו, ורק אחרי שתשבעו תבואו הביתה…
עשיר קמצן ואכזר
אני רוצה לסיים במעשה נורא שמספר רבינו החיד"א שבדידו הווה עובדא, ומעשה שהיה כך היה:
בעירו היה עשיר גדול שכגודל עושרו כך גודל קמצנותו, ואכזריותו.
ביום מן הימים נקש על דלתו ילד צעיר, וביקש לשוחח עמו. הכניסו אותו, והוא אמר לעשיר שהוא יתום, הוא חי לבד עם אמא שלו, ואין להם כסף, אין להם אוכל. הבגדים קרועים, הוא מבקש כסף.
העשיר הקמצן אמר לו: "כסף? למה שאתן לך? אם תעבוד אצלי אני אתן לך כסף!".
נענה הילד ואמר: "בסדר גמור, אני מוכן לעבוד, אמור לי מה מלאכתי ואתחיל לעבוד בה מיד".
העשיר חמד לו לצון והחליט לעשות מהילד צחוק.
"תשמע, אני רוצה שאתה תיכנס הלילה אל תוך האגם שנמצא כאן בחצר של הטירה הגדולה שלי. המים יהיו מאוד קרים בלילה, אם אתה תעמוד שם בתוך האגם כל הלילה, בלי לצאת אפילו לרגע אחד, אני אתן לך סכום כסף גדול".
הילד נענה על אתר ואמר שהוא מקבל את ההצעה.
הוא חזר הביתה וסיפר לאמו שמחר בבוקר הוא יחזור הביתה עם סכום כסף נכבד מאוד שממנו יוכלו להתפרנס ברווח שנים רבות.
האמא החלה לחקור את הילד שסיפר לה את האמת. הוא הולך להיכנס לאגם ולהישאר בו כל הלילה כדי לקבל את הכסף בבוקר.
כמובן שהאם ניסתה להניא את בנה מהרעיון המרושע הזה. היא בכתה ואמרה לו שהוא עלול לקפוא למוות, אבל הילד לא הסכים לוותר, הוא אמר לה שהוא מעדיף למות מקור ולא למות מרעב, ולכן אין לו מה להפסיד. הוא יעמוד באגם כל הלילה ויקבל את הכסף שהעשיר התחייב לתת לו.
האמא הבינה שהילד לא יוותר, ומאחר וידה לא היתה תקיפה עליו לא יכלה למנוע ממנו. הילד הגיע אל האגם, נכנס למים ואמו עמדה על שפת האגם, עם שמיכה שבה תוכל לעטוף אותו ברגע שיצא מהמים כשהוא קפוא מקור, ובידה עששית שתאיר לו מעט את החשכה העבותה.
עמד הילד בתוך המים הקפואים כל הלילה, ובבוקר יצא מהמים כשגופו כחול מקור. אמו מיהרה לעטוף אותו לחמם אותו, ולאחר מכן ניגש הילד אל העשיר שעמד כל הלילה במרפסת ביתו ועקב אחרי מעשיו:
"הבה לי את כספי!", דרש הילד, "אני מילאתי את חלקי בהסכם ועכשיו עליך למלא את חלקך…,".
אבל העשיר צחק בבוז: "אני סיכמתי איתך שאתה תעמוד באגם קפוא", הוא אמר לילד, "אבל אתה התחכמת והבאת את אמא שלך. היא החזיקה בידה עששית, והאש שבעששית חיממה את מי האגם. לא עמדת בהסכם ואני לא אתן לך אפילו לא אגורה שחוקה…
הילד ואמו כעסו מאוד, אבל העשיר גירש אותם מביתו והם שבו לביתם בפחי נפש.
לאחר ששבה אליו רוחו, יצא הילד והגיע אל החיד"א הקדוש, שמספר בעצמו את הסיפור.
החיד"א שמע את הטענות והזדעזע קשות. הוא אמר לילד: "שוב לביתך, ואני כבר אטפל בעניין. בעוד ימים אחדים תקבל את כספך".
כעבור ימים אחדים הזמין החיד"א את אותו עשיר לפגישה חשובה בענייני עסקנות, וכשהעשיר הגיע כיבד אותו החיד"א בכוס קפה.
אבל הקפה היה קר.
העשיר לגם מעט, הרגיש שהקפה קר והניח את הכוס.
שאל אותו החיד"א מדוע אתה לא שותה? שתה את הקפה בבקשה! אבל העשיר השיב שהוא ישמח לקפה, אלא שהקפה הזה קר…
אמר לו החיד"א: "איך יכול להיות שהקפה קר? הרי הקומקום עמד על יד האש, במשך כמה שעות. בוודאי שהוא התחמם".
השיב לו העשיר לפי תומו: "כדי שהמים יתחממו צריך להניח את הקומקום על האש, ולא רק לידה. זה לא מספיק כדי לחמם את המים".
נענה החיד"א ואמר לו: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. הקומקום שעומד על יד האש נשאר קר, אבל עששית אחת שמוחזקת בידי אמא מודאגת, העומדת על שפת האגם בלילה קפוא, מחממת את האגם כולו??? מהר שקול את הכסף לידי הנער כפי שהתחייבת, ואל תעשוק את כספו!!!".
פני העשיר חפו והוא נאלץ לשלם לנער את כל הכסף כפי שהתחייב מראש.
מספר החיד"א שלאחר מכן שאלו את הילד הזה: כיצד הצלחת לעמוד לילה שלם באגם קפוא? איך נשארת על עמדך כל הלילה ולא קפאת למוות?
נענה הילד ואמר: הקור פילח את בשרי והקפיא את עצמותי, אבל בכל פעם שעמדתי להישבר או להתעלף מחמת הקור, הסתכלתי אל שפת האגם וראיתי את אמי היקרה מחזיקה בעששית ובשמיכה ועומדת ומצפה לרגע שהיא תוכל לחבק אותי ולעטוף אותי בשמיכה החמה.
המראה הנפלא הזה, הידיעה הזאת שאמא שלי כל כך אוהבת אותי וכל כך דואגת לי, זה מה שחימם אותי בקור הנורא הזה. זה מה שאפשר לי לשרוד ולעבור את הלילה הקפוא מבלי להישבר.
יהודים יקרים, הקשיבו היטב: הילדים שלנו עומדים לעבור נהרות קפואים. הם נמצאים בעולם שיש בו הרבה יותר מאגם אחד קפוא. הרוחניות שלהם תעמוד במבחנים קשים מאוד בימי הנעורים וכל ימי חייהם, אנחנו חייבים לדאוג לכך שהם ידעו שאנחנו עומדים על שפת האגם עם עששית ושמיכה, שהם ירגישו את האהבה שלנו, את האכפתיות שלנו, את הדאגה שלנו אליהם, וזה מה שיחזיק אותם בסייעתא דשמיא בזמנים הקשים שעוד צפויים לבוא עליהם.
