רבי אברהם יצחק וינקלשטיין זצ"ל נולד בשנת תרנ״ט, בעיר המחוז מריאמפול, בדרומה של ליטא. הוא גדל הרחק מחיי תורה, ואף נשא אשה נכרית, רח״ל, שילדה לו בן אחד. במשך הזמן עבר לסלבודקה שבקובנה, ועבד שם כמנהל חשבונות.
היות שמראה פניו לא הסגיר את יהדותו, המשיך לנחל את חייו ללא חשש גם לאחר הכיבוש הגרמני. אולם יום אחד החל לחשוב על מצבם של אחיו היהודים, ובסקרו את המאורעות העוברים עליהם עלו בליבו מחשבות על האמונה, האם עם ישראל הוא העם הנבחר? אצל מי נמצאת האמת?
אביו, שכבר מזמן לא היה בחיים, נגלה אליו בחלום ופתר לו את החידה מכיוון שונה לחלוטין: "דע לך, בני, שהאמת עם בני ישראל, אבל אוי להם לבניו של מקום אשר חטאו והשחיתו, ואביהם שבשמים נפרע מהם".
החלום המדהים חרת בנפשו רושם בל ימחה, ועוררו לשוב אל אביו שבשמים. מכאן ואילך חזר בתשובה שלמה עד שנהפך והיה לאיש אחר. ארבעים ושתיים תעניות התענה, והרבה תפילה לקב״ה שיקבלו בתשובה שלמה.
כשנה ומחצה התנהל כך לעצמו, עד שהחליט כי בעצם כוונת אביו הייתה, כי יצטרף לאחיו וישתתף בגורלם. הווי אומר, לעזוב את מצבו הבטוח מחוץ לגטו, ולצאת אל אחיו היהודים לראות ולהשתתף בסבלותם. אז גמר בליבו להיכנס לגטו קובנה ויהי מה.
רבי מרדכי צוקרמן זצ״ל, ידידו ורעו של רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל בגיטו קובנה, ואשר פעל יחד עם ה'בעל תשובה' גדולות ונצורות בשנות המלחמה ולאחריה, הסביר לימים את משמעות הדבר:
"היה זה צעד לא פשוט כלל. הוא היה יכול להמשיך לשהות כל הזמן אצל אשתו הנכרית והיה שמור מהנאצים, כיוון שלא ידעו שהוא יהודי. אבל הוא נכנס לגטו, והיה זה בשנה השלישית של הגטו – שנה קשה מאוד. והוא נעשה בעל תשובה נפלא מאוד".
על מה שקרה עימו מכאן ואילך מספר הרב זלמן קרמרמן: "בבלוק האבן שבו התגורר ר׳ מרדכי, נערך מניין קבוע בלתי רשמי לכל המבקשים להתפלל, בניגוד להוראת המפקדה הנאצית האוסרת כל תפילה.
"יום אחד, בשובי מעבודתי הלכתי להתפלל ערבית, וראיתי במקום יהודי לא מוכר. דומני אז כבן חמישים. מאן דהו ביקש ממני ללמוד עם אותו אדם סידור וחומש, דברים בסיסיים וראשונים ביותר. הסכמתי. וכך, מדי יום ביומו, לעת תפילת הערב, הייתי פוגש בו ומלמדו את האל״ף־בי״ת ביהדות.
"בהזדמנויות אלו סיפר לי כמה פעמים את סיפורו. האיש היה כה חזק ואיתן בדרכו החדשה, עד כי לא הניח לדלג אף על יום אחד של לימוד. השאיפה להתקדם ולהשתלם בערה בעצמותיו, והוא ביקש להשלים וללמוד עוד ועוד.
"ערב אחד באתי והודעתי לו כי היום אני עייף מאוד וחלש, ולא נוכל ללמוד. בל נשכח כי היה זה אחרי יום ארוך של עבודת פרך על ידי הגרמנים הארורים, ולא פעם בעבודות קשות במיוחד. ולא זו בלבד, אלא שמקום העבודה היה הרחק מחוץ לגטו, מה שחייב ללכת שעה ארוכה ברגל, בגשם ובשלג, גם הלוך וגם חזור.
"שמע הבעל-תשובה את הודעתי והתאכזב מרה. זה לא ייאמן, אבל האיש המבוגר הזה פרץ בבכי אמיתי מכל הלב, ממש בדמעות שליש, ולא הותיר בידי כל ברירה. מובן שגם באותו ערב למדנו".
עם הימים הפך לצדיק אמיתי, עובד ד׳ עם כל הלב ובכל הרצינות והמסירות. מי שפרס עליו את חסותו היה רבי מרדכי פוגרמנסקי, בכישוריו וסגולותיו הפלאיים בנה ועיצב את אישיותו של ה'בעל תשובה' והעלהו לדרגות נישאות, עד שמכיריו ויודעיו העידו בו שראו עליו את חותמו של רבי מרדכי.
תיאורים רבים נשמעו על דרגתו הגבוהה בעבודת ד׳. אך לדורות יסופר על פעולות הצלה עצומות שפעל בימים האיומים ההם. בתוככי גיטו קובנה כלכל ופרנס את יושבי הגטו; לאחר המלחמה קומם וייסד מחדש את מוסדות הדת והקהילה בקובנה; פדה מאות! ילדים ממנזרים ומבתי יתומים. בארץ ישראל ניהל מערכה נגד הממסד השלטוני שפעל להעברה על הדת של ילדי העולים, ויסד עבורם מקום לימוד יהודי אותנטי.
בשרשרת ארוכה של מעשים גדולים וכבירים למען אחיו היהודים, מאז כניסתו מרצונו לגטו קובנה ועד ימי חיפה של מדינת היהודים, הצליח לפעול גדולות ונצורות למען העם ותורתו, להציל לחיים מאות אנשים, ועוד אלפי ילדי ישראל לחנך לתורה, כאשר רבים מהם וצאצאיהם יושבים והוגים בתורה עד היום הזה.
("רבי מרדכי פגרמנסקי")