יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם (מט, יד)
פירש רש"י: "'יששכר חמור גרם' – חמור בעל עצמות, סובל עול תורה, כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד. 'רובץ בין המשפתים' – כחמור המהלך ביום ובלילה, ואין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא".
ראש ישיבת מיר, הגאון רבי נחום פרצוביץ' זצ"ל, היה מרא דשמעתתא של מסכת יבמות. זה לא בא לו בקלות! כשלמד בישיבת מיר, היה הבחור הצעיר ביותר שם. כבן חמש עשרה. הוא סיפר על עצמו שכשלמדו במיר בזמן חורף יבמות, לא יצא לו, אפילו פעם אחת במשך כל החורף, ללבוש פיג'מה. הוא למד עד שנרדם.
זהו ה"רובץ בין המשפתיים" שביאר רש"י שהחמור רובץ עם החבילות שעליו.
הזיידע של משפחת ברלין נכנס פעם לביתו של הרב מבריסק זצ"ל, וראה אותו רכון, עם זכוכית מגדלת, על ספריו של הנצי"ב ועורך אותם [כידוע, הרב מבריסק היה נינו].
פנה הרב מבריסק לרב ברלין ואמר לו, שכשהוא רואה את ההיקף של הנצי"ב, בכל התורה כולה, זה גורם לו לחלישות הדעת.
נענה הרב ברלין וסיפר לו סיפור ששמע על אחד הגדולים שבא לבקר בוולוז'ין. רבי איצל'ה וולוז'ינער, הבן של רבי חיים, שהיה השווער של הנצי"ב, שאל אותו: "האם ראיתם את כל הישיבה?"
"כן", השיב, "ראיתי".
"והאם ראיתם את רבי הירש לייב?" כוונתו הייתה לנצי"ב.
הנצי"ב התחתן בגיל שתים-עשרה. אמנם הוא לא היה בעל כישרון מיוחד, אולם מחתונתו, במשך עשרים ושתים שנה, ישב ולמד בהתמדה נוראה, וכך צמח ונעשה רבן של כל ישראל.
"האם ראיתם את החדר שלו?" הוסיף ושאל. "אולם כדי להיכנס לחדר שלו יש צורך בהדרכה: עליך להיכנס על קצות האצבעות, משום שאם הוא ישן – זה ממש בגדר פיקוח נפש להעיר אותו"!
הלה נכנס לחדרו של הנצי"ב וראהו שוכב על הרצפה, יָשֵׁן, וכל השולחן מלא עם ספרים פתוחים. ממש בבחינת "רובץ בין המשפתיים", וכפירוש רש"י: "שאין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא".
כשהרב מבריסק שמע את הסיפור הזה, התחיל לבכות ואמר: "עכשיו אני מבין כיצד הוא הגיע להיקף כה גדול בתורה".
מספרים על הרב וואזנר זצ"ל שבמשך שנה וחצי לא יצא מפתח ישיבת "חכמי לובלין" של המהר"ם שפירא זצ"ל!
אנחנו, בְּעוֹנְיֵנוּ, סבורים שלאנשים האלה חסר גיוון בחיים, ורק לנו יש גיוון. יש נייעס, הולכים לכאן ונוסעים לשם…
עלינו לדעת כי מי ששקוע בלימוד, ונהנה ממנו – אין גיוון גדול יותר מזה. בכל עת הוא מטייל בפרדסים. יש נשים נזיקין, יש קדשים טהרות, ויש זרעים ומועד. יש טור ובית יוסף ויש שולחן ערוך ופרי מגדים. יש חלקת מחוקק ויש בית שמואל. יש שותי"ם בלי סוף: נודע ביהודה, שאגת אריה ורבי עקיבא איגר. יש הלכה, אגדה, קבלה, ויש מחשבה ומוסר. לא חסר כלום. יש בתורה חשבון ופלפול, הבנה והגיון. יש בתורה הכל. מי שהתורה היא חייו – יש לו את החיים המגוונים ביותר.
(רבי אליהו דיסקין שליט"א – נאה דורש)