יומא מז
ילד שצריך לתפור חתך בידו בשבת ואין חומר הרדמה
מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי
רש"י מוסיף 'ראיתי בתלמוד ירושלמי, 'כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה' (תהילים מה יד) אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב.
בפרשת אמור כשהתורה מתירה לכהן להיטמא לשבעת הקרובים, לשון הפסוק הוא 'כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו' (ויקרא כא ב). האבן עזרא בפירושו מעיר בטעם שנאמר "לאמו" קודם "לאביו" כי הזכר חי יותר מהנקבה על פי רוב. אלא שלפי זה צריך להבין מדוע בהמשך הפרשה (שם פסוק יא) לגבי איסור טומאת הכהן הגדול להוריו, הקדים הכתוב אב לאם "לאביו ולאמו לא יטמא". ויש לבאר על פי מה שכתבו התוס' בכתובות (פג: ד"ה מיתה) שמיתה מצויה יותר באשה משום שרוב פעמים מסתכנת בלידה, וכבר שנינו במשנה (שבת לא:) 'על שלש עבירות נשים מתות משעת לידתן וכו', ואמרו בירושלמי 'כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה', אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב'. אם כן אשה שבנה כהן גדול, סימן מובהק הוא שהיא צנועה, וכיון שהיא צנועה אין היא מסוכנת בלידה, ואין מיתה מצויה אצלה, לפיכך לא נאמר בכהן גדול "לאמו" תחילה.
(אגישמאקע ווארט)