יש ראשי ישיבות חשובים, ויש יהודים יקרים האוחזים במקצוע ה'גראמער' אשר באמצעותו הם משמחים יהודים ומעוררים את לבם בעתות רצון גבוהות. שניהם ששים ושמחים לעשות רצון קונם – אולם כאשר ראש ישיבה מתברך גם בכשרון ה'בדחנות' והנגינה, לשמח אלקים ואנשים ולעורר אותם בכח הדיבור והנגינה, אשר היא כידוע סמוך ונראה להיכל התשובה, הרי זכינו ל'תפארת' מיוחדת.
אחד מאלו הוא ראש ישיבת 'מאור יצחק', במונסי יצ"ו בארה"ב, אשר כדי לעשות רצון צדיק אמנע מלפרסם את שמו, אך אלפי תלמידיו ממילא יידעו במי הדברים אמורים.
שמעתי הקלטה מאחד משיעוריו הנפלאים על "אגרת הרמב"ן", שמסר לפני שנים רבות. בתוך דבריו גילה ראשי תיבות מיוחדים הנוגעים להיום! – הספירה של היום – שבעה עשר לעומר, שמתקנים בה את מדת "תפארת שבתפארת". הוא ציין את דברי התנא בפרק שאומרים השבוע בפרקי אבות (ב', א'): "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם".
המילה "לעושיה" – אמר ראש הישיבה – היא ראשי תיבות: ה'יום ש'בעה ע'שר י'ום ש'הם ש'ני ש'בועות ו'שלשה י'מים ל'עומר"…
וביאור הדבר הוא כמש"כ שם הרע"ב: "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם – שיהא נוח לו ויהיו נוחין בני אדם ממנו", ע"ש. יש לפעמים מצב שהאדם עצמו לומד ומקיים רצון ה', אולם בענייני בין אדם לחברו 'אין בני אדם נוחין ממנו'. ומוטל אפוא על האדם לקיים מש"כ באריכות במסילת ישרים אודות "משקל החסידות".
דוגמא אחת מיני אלף שזכינו לראות אצל מורינו ראש ישיבת מיר הגה"צ ר' נתן צבי פינקל זצוק"ל, אשר כידוע אהבת התורה היתה בוערת בקרבו והשריש אותה בקרב תלמידיו ושומעי לקחו לרבבות – ובמיוחד לאלו שזכו לראות גודל חשקו ומסירותו ללמוד, אף מתוך יסורים וחלאים רעים.
היה זה כאשר תלמיד נכנס אצלו לדבר עמו בלימוד, ומתוך צערו וחלישותו היה מוכרח לשכב על הספה. אף שזה היה "נוח לו", אבל כדי ש"יהיו בני אדם נוחין ממנו" פנה אל הבחור במטרה לתת לו הרגשה טובה, ואמר לו באידיש: "איך וועל ליגען און דו וועסט לערנען, און צוזאמען וועט מען ליגען אין לערנען"!… (פירוש: יש ביטוי באידיש "ליגען אין לערנען," להיות 'מונח' בלימוד. המילה 'ליגען' משמשת גם במשמעות של שכיבה. וזה מה שאמר לו ראש הישיבה במליצת לשון: "אני אשכב, ואתה תלמד, וביחד נהיה "ליגען אין לערנען"…)
וכל זאת עשה כדי שתהיה כאן שלימות של בין אדם למקום בלימוד התורה – "נוח לו", וגם 'בין אדם לחברו' לתת לו הרגשה טובה ש"יהיו בני אדם נוחין ממנו" – תפארת שבתפארת!