הרב אברהם פוקס
"ולהורות את בני ישראל" (י' י"א)
שלום וברכה, אנו נמצאים בבית אבי מורי שליט"א, אבא ידוע כאיש חינוך מפורסם, מאות תלמידים, אלפי תלמידים, אפשר להגיד אבא, נכון?
- לא צריך להגזים, יש תלמידים ב"ה!
ב"ה, עשרות שנים, חינוך, ניהול, אז כמובן שאני ספגתי בבית ענייני חינוך, כמה שזה נתפס בי, מה שלא נתפס זה באשמה שלי, מה שנתפס זה בזכות, בזכותך אבא כמובן!
נדבר קצת אבא על חינוך, מה הכללים הראשונים בחינוך שכדאי לדעת?
- דבר ראשון, אברמי, יש לנו זכות שאנחנו ממשיכים בחינוך עד היום. וזה בזכות בני, אנחנו לומדים חברותא כבר הרבה שנים, דף היומי יום יום. זה קשר שנשמר וזו המלצה לכל יהודי ויהודי. לא משנה הגיל והזמן, למצוא את הקשר הזה.
בקשר לכללים של חינוך, היתה לי סייעתא דשמיא, עסקתי הרבה שנים בחינוך, בתלמוד תורה 'תורת אמת' בחיפה. הייתי רוצה להתמקד על כללים בחינוך.
יש כלל מפורסם, אמרו את זה בשם הרבה מגדולי ישראל "אין כללים בחינוך", למה אין כללים בחינוך? מה שטוב לאחד לא טוב לשני ולהפך. אבל יש כמה דברים:
על פי דרכו – "חנוך לנער על פי דרכו":
- בדיוק, חנוך לנער על פי דרכו, אם זה טוב לראובן, זה לא טוב לשמעון. אם זה טוב לשניהם לא טוב לשלישי. וצריך להיות חכם וצריך לסייעתא דשמיא איך להתייחס לכל אחד כפי שהוא. אבל יש כמה נקודות יסודיות בחינוך שאותן חובה לדעת.
הדבר הראשון, יסוד היסודות של חינוך – זה הבית. אין במציאות בבריאה תחליף לבית. פעם הייתי אצל הרב'ה מצאנז, דיברתי ב'צאנז' בחיפה, שאלתי אותו מה להגיד שם להורים, הוא אמר, באידיש כמובן: "אני יכול לשבת איתך כל הלילה, ולספר סיפורים על בתים. דבר ראשון שצריך לדעת הוא: אם הבית מתנהל כפי שצריך, ההורים מתייחסים ברצינות לכל דבר – הבית מתנהל טוב כמו שצריך – אז העגלה נוסעת טוב. אז החינוך יוצא מסודר לילד. הוא בא מבית טוב. זה יסוד היסודות! אין תחליף!".
אם ילדים רואים איך האבא מתפלל, אם הילדים רואים איך האבא יושב ליד שולחן שבת. אם הילדים רואים איך מדברים האבא והאמא בבית – זה נותן אותותיו בילד. אם הרב'ה, למשל בכתה מלמד הלכות נטילת ידיים שחרית – אם ילד בא מבית שרגילים בבוקר ליטול ידיים, ככה מקפידים בבית, ככה הבית מתנהל – הוא לא שומע דברים חדשים. עכשיו הוא שומע איך לעשות, מה מותר, מה אסור את כל התוספות, אבל היסוד הוא קיבל מהבית. זה הדבר המרכזי שצריך לדעת כל אחד בחיים, "ושננתם לבנך", "ולימדתם אותם", יש מצוה מהתורה לחנך את הילדים, אבל זה יסוד היסודות, הרב'ה בכיתה משלים בתוספות, אבל העיקר, היסוד, זה הבית, אין תחליף לבית! הגמרא אומרת אם אתה שומע ילד מדבר – אתה שומע מה הבית שלו מדבר. כי את זה הוא נושם ואת זה הוא חי. זה א"ב של חינוך באידישקייט.
דבר נוסף, כלל בחינוך: אין להשוות בין ילד לילד, אם זה בכיתה שיושבים קבוצות של ילדים אם יש לך כמה ילדים בבית א' ב' ג' – עם כל אחד אתה צריך לדעת איך ללכת. זה לא אומר אם עשיתי לפלוני אני גם אעשה את זה לשני. יכול להיות שאיתו צריך ללכת עם יד קשה יותר, ועם השני צריכים ללכת עם יד רכה יותר, עם כל אחד לפי מה שהוא. כמובן צריך לדעת בזה גם גבולות וכללים, כדי שלא תביא קנאה מאחד לשני, אתה לא יכול לקנות לאחד מתנות ולשני שום דבר, אבל האבא צריך להיות חכם, ולדעת איך ללכת עם כל ילד וילד כפי מה שהוא.
יש לפעמים ילדים שהחינוך שלהם הוא לעזור להם. אתן לך דוגמא: יש ילד קטן שעדיין לא הולך, הוא עוד לא מתחיל ללכת. יש ילדים שבגיל מוקדם הם כבר הולכים יש ילדים שמתקשים בזה. אז בשביל זה האבא יצעק עליו? בשביל זה האבא ימשוך אותו בכח? הוא ייתן לו יד!
בסופו של דבר כולם הולכים, השאלה איך מגיעים לזה. אז יש לפעמים אחד שמסתדר לבד, ויש אחד שצריכים לתת לו יד להוליך אותו. ככה בחינוך, יש אחד שמסתדר עם הרב'ה בכיתה, הוא 'נוסע', אבל יש אחד שצריכים לתת לו יד, זה התפקיד של האבא והאמא – לתת לו יד להוליך אותו!
אז בעצם כהמשך לדבר הזה, שהבית הוא הדוגמא והמעטפת, אם אנחנו רוצים להכניס בילד מידות טובות?
- כן, הייתי רוצה לדבר על המידות הטובות, אבל לפני שאתחיל עם המידות הטובות, הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה אחת לחינוך: חינוך זה דבר שלא רואים את התוצאות מחר בבוקר. ולפעמים זה מייאש או מחליש הורים. אותו דבר רב'ה בכיתה: 'אמרתי לך, יענקלה, כבר חמש פעמים אני מדבר אליך, אתה לא שומע?' – הוא באמת לא שמע חמש פעמים, אבל אתה תמשיך להגיד לו בצורה מכובדת. את התוצאות תראה בהמשך. הנה היום אני רואה אותך, אתה אבא לילדים וב"ה מחנך אותם טוב…
אבא אל תספר מה שהייתי בתור ילד…
- אבל התוצאות הן טובות, ב"ה הודו לה'! אל תצפה שמחר בבוקר אתה תראה תוצאה, ולכן תגיד 'אני כבר שבוע ימים וחודש ימים מדבר אליו ועושה לו, ואני לא רואה, הוא ממשיך הלאה בהתנהגות'…
נכון. הוא ילד, אנחנו צריכים לעזור לו, להוליך אותו, ייקח הרבה זמן, ייקח קצת זמן – אבל התוצאות נראות! ה'לעלובר רב'ה', ה'ברכת משה', אמר: כשיעקב אבינו נולד הוא תפס בעקב עשיו. מה הרוויח? הוא כבר יצא, עשיו יצא ראשון, זה כבר לאחר מעשה. עשו הוא כבר בכור, לא יעזור שום דבר… אלא יעקב אבינו מלמד אותנו: יהודי צריך לעשות! הדבר היחיד שיעקב היה יכול לעשות באותו רגע – לתפוס אותו בעקב. וזה מה שהוא עשה, את התוצאות ראו אחרי הרבה שנים, הוא קיבל את הבכורה בסוף, אבל פה זה התחיל. תתחיל לדבר, תתחיל לעשות!
בקשר למידות הטובות, למעשה יש לזה המשך, גם את המידות הטובות אדם מקבל מן הבית. אדם סופג את האווירה שבה הוא חי. אם הוא רואה מידות טובות, התנהגות בבית, זה מקרין עליו. אגב, פעם יש בתורה 'ושיננתם לבנך' ופעם כתוב 'ולמדתם אותם את בניכם'. 'ושיננתם' אומר רש"י אלו התלמידים, 'ושיננתם' – שיהיו דברי תורה מחודדים, כך אומרת הגמרא, זה הולך על התלמידים- את הדברים הקשים, את הדברים החריפים שלומדים בגמרא – זה הרב'ה בכתה עושה, אבל אצל האבא – 'ולימדתם' – את ההרגלים שילד מקבל – זה מהבית! כי הרי בסך הכל ילד קטן לא מבין את הכל, הוא הרבה דברים לא מבין, גם אם אתה מדבר ומסביר לו, אז מה כן יש לנו לעשות בבית? הרגלים, אנחנו אומרים בתפילה "שתרגילינו בתורתך" – הרגלים, אתה צריך לתת הרגלים, זה הבית עושה! להתרגל לקום בזמן, להתרגל לברך בקול, להתרגל לאכול בזמן, להתרגל גם לישון בזמן, אתה מקפיד על זה בבית נכון? ללכת לישון בזמן, זה הרגלים!
ואותו דבר עם מידות טובות, בעצם?
- ואותו דבר עם מידות טובות! אגב, הייתי פעם עם התלמידים שלי אצל הרב'ה מויז'ניץ זצ"ל ה'ישועות משה', וביקשתי אותו שידבר כמה מילים לילדים. בהתחלה אמר לי באידיש, בעברית קצת קשה לו, אמרתי "לא משנה באידיש, בעברית, העיקר שהתלמידים ישמעו". אז הוא הסתכל עלי, קרא לגבאי שלו וביקש: "תביא לי מסכת בבא בתרא": "ומצדיקי הרבים ככוכבים", הוא הקריא לנו: "אומר רש"י שם: 'מתוך שמחנכים במידות טובות'", הוא אמר: "התפקיד שלכם, זה לא עוד יותר נוך א בלאט גמרא אדער וינציקער א בלאט גמרא, (עוד דף גמרא או פחות דף גמרא), היסוד שלנו לחנך במידות טובות! זה התפקיד של החינוך, שילד יגדל עם מידות טובות!".
וזה ההרגלים שמרגילים אותו מקטנותו, הוא עוד לא מבין, אבל הוא יגדל לזה. שאל פעם את הסטייפלער אבא אחד: 'ללמוד עם הילד ספר מוסר?' אמר לו הסטייפלער: 'כן בודאי!'. 'אבל מה ילד קטן יכול להבין בספר מוסר?' אמר לו הסטייפלער: 'לא, אתה קצת תלמד איתו, אבל עם מה שהוא ישמע הוא יגדל, כל פעם הוא יבין את זה לפי הדרגה שלו!'.
אבל אברמי, אני רוצה עוד דבר שידעו. עוד נקודה חשובה: אתה גם מתעסק קצת עם חינוך, גם אני עוד קצת מתעסק בזה, אבל יש נקודה חשובה: אני פעם נכנסתי להרצאה למורים, ושאלתי שאלה: האם המורה צריך לכבד את התלמיד או לא? – 'מה פירוש? תלמיד חייב לכבד את המורה! פשוט! מורא רבך כמורא שמים!'.
אמרתי להם: 'יש לי פה את המשנה, בוא נפתח משנה, התורה היא נצחית, היא מאז עד היום אותו דבר! אומרת המשנה בפרקי אבות פרק ד', משנה י"ב: 'רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך', אתה שומע טוב? יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. הרמב"ם פוסק להלכה שהמורה, הרב'ה, צריך שיכבד את התלמיד! הרמב"ם – כל מילה זה קודש קודשים! כי אם אתה לא תכבד אותו – הוא לא ישמע אותך! הוא גודל בצורה כזו שאתה מכבד אותו! אם אתה רוצה לחנך אותו למידות טובות – תכבד אותו אז הוא ילמד לכבד. אם אתה פוגע בו פעם פוגע בו פעמיים – הוא נהיה פגוע וממשיך לפגוע באחרים. אין אצלו כבר מידות טובות! תכבד אותו!
כמובן, יש זמן שצריך להעניש אותו, ויש לפעמים שצריך לגעור בו אבל דבר ראשון – זה לכבד אותו, גם כשאתה מעניש אותו! גם כשאתה צריך לגעור בו! להעניש עם כבוד לא בהשפלה! אתה מעניש – מיד אחרי זה תחפש את הזמן איך אני מכבד אותו!
שמאל דוחה ימין מקרבת…
- בדיוק, לעבוד עם שתי ידיים, שמאל וימין. אם תעבוד עם יד אחת – זו בעיה, זה יצא משהו עקום, עם שתי ידיים אתה מכבד אותו, הוא ילמד לכבד. זה אחד היסודות של מידות טובות.
אז אחרי שב"ה האבא עשה את שלו, ויש לו מידות טובות, לפעמים הילד עם הכלים שהוא מקבל רוצה להתקדם ולהתעלות, אבל ילדים צוחקים עליו! החוסן הנפשי, איך נעזור לילד לא להתבייש "ואל יתבייש מפני המלעיגים עליו"?
- יפה, זו שאלה מעניינת "ואל יבוש"! השו"ע פוסק את זה לא לילדים, אלא לאנשים מבוגרים גם בגיל מאה, כשהוא יודע ש"ס בבלי, ירושלמי ואומרים לו "ואל יבוש מן המלעיגים", הוא יודע ש"ס, הוא ת"ח! – אל יבוש מן המלעיגים. ז"א יש מצב כזה שבן אדם נפגע, בגלל שכל בן אדם בטבעו רוצה שיכבדו אותו. היו צדיקים בעלי דרגה, הרב'ה רבי זושא, וכל מיני צדיקים, שסיפרו עליהם שהם עשו דברים כדי שיבזו אותם, הם היו בדרגה גבוהה.
ר' שלמקה זוויעהלער אמר שכל הישועות שהוא עושה, הן מתוך זה שמבזים אותו, והוא פגוע מזה. הם בעלי דרגות. אבל בדרך הטבע, 'אל יבוש מן המלעיגים עליו' – לפעמים זה ניסיון, בפרט אצל ילדים, ויש ילדים רגישים, ושוב, כאשר אנחנו נכבד אותו, ונחפש הזדמנויות להראות לו כמה דברים טובים הוא עושה, וכל פעולה טובה שהילד עושה להראות לו כמה החשיבות, אם התפלל יפה לציין 'התפללת יפה'. 'הבנת את הגמרא יפה מאד, הצלחת!'.
להראות לו שיש לו חשיבות במעשים הטובים שלו, ממילא הוא ירגיש בעצמו – הנה ב"ה אני מצליח, אני עושה טוב, אני מכובד, אז כשיצחקו ממנו זה כבר פחות יפריע, זה לא אומר שלא יהיו לו ניסיונות, כל אחד לפי הדרגה שלו יש לו ניסיונות, אבל עם זה הוא גדל, עם המידות הטובות.
אני עכשיו נזכר ולא יכול שלא לספר את זה: פעם היינו אצל הקלויזנבורגער רבה. ואגב, להשתמש עם תלמידים עם סיפורי צדיקים זה יסוד היסודות! ה'מסילת ישרים' גם כותב שסיפורי צדיקים מחדירים אמונה, מידות טובות בילדים קטנים. גם ילד קטן, אבל גם כל בן אדם.
אז נסענו אצל הקלויזנבורג זכרונו לברכה, הוא היה אומר 'חומש רש"י' בליל שישי ומוסר דרשה, אבל כשהוא היה מתחיל לספר סיפור, היו אומרים 'ששששש רוצים לשמוע', זה נקלט יותר, הסיפור נקלט.
צדיקים מאד השתמשו בזה. אני עכשיו נזכר, ששמעתי סיפור מרבי אהרן טויסיג שיהיה בריא. הוא סיפר ששמע את זה אישית מאחיו של הרב'ה מסערט ויז'ניץ, ר' משה. היה ראש ישיבה בסערט ויז'ניץ, הבן של ה'מקור ברוך', והוא סיפר שאחרי המלחמה, הרב'ה מסקולען זצוק"ל, נדמה לי שהוא היה גר אז בצ'רנוביץ', הוא גידל בבית יתומים ואנשים אומללים וכו' ועזר להם. הגיע ערב פסח, צריכים לעשות מצות מצוה, עד שהשיגו קמח, זה היה מסירות נפש, השיגו קמח והוא אפה אצלו בבית שמה מצות וחילקו לכל אחד שלוש מצות ליל הסדר.
מסתמא יותר מזה לא היה, לכל הפסח, על כל פנים, ה'מקור ברוך' שלח את הבן שלו, ר' משה האגר, הוא היה אז ילד או בחור צעיר כנראה, ואמר לו 'תלך, ותביא את השלוש מצות, אבל תגיד לו שאתה רוצה עוד שלוש מצות, שש מצות. ואם הוא לא יסכים, תגיד לו בכיבוד אב, שאסור לך לבוא הביתה בלי שש מצות!'.
הוא נעמד בתור, הגיע הזמן שלו לחלוקה, והרבה מסקולען נותן לו שלוש מצות, הוא אומר לו: 'אבא ה'מקור ברוך' ביקש שש מצות!'. אמר לו הרבה מסקולען: 'תראה כמה אנשים מחכים! לא יהיה לי פה, אני לא יכול לחלק!' הוא אומר: 'אני לא יכול לחזור הביתה בלי שש מצות!'. אז לא היתה ברירה, ה'מקור ברוך' ביקש, אז הוא נתן לו שש מצות…
לפני שערכו את הסדר, אז ה'מקור ברוך' קורא לבן שלו ר' משה, נותן לו שלוש מצות ואמר לו: לך עם זה לרב'ה מסקולען, ותמסור לו בשמי שלוש מצות לליל הסדר. הוא הלך עם השלוש מצות, הגיע לרבה מסקולען, והוא רואה שעוד לא התחילו את הסדר, והם מסתובבים. 'מה קרה?', הוא שואל, אומרים לו: 'אין לנו מצות לליל הסדר!', אז הוא מגיש להם את המצות: 'הנה…'.
אמר ה'מקור ברוך': אני מכיר את הרבי מסקולען עם המידות הטובות שלו, כמה שהוא עוזר לאנשים, ידעתי שהוא לא ישאיר לעצמו מצות, הוא ייקח את כל המצות ויחלק, אז דאגתי שיהיו לו שלוש מצות. אגב, אני שמעתי את הסיפור הזה, וסיפרתי אותו פעם באיזו חנות בחיפה…
אבא לטובת החיפאים שבינינו, באיזו חנות זה היה?
- ב'פיינגלט' ברחוב מיכאל. עמדה מאחורי אישה מבוגרת, כבר זקנה, והיא שמעה את הסיפור וכשסיימתי לספר, היא אמרה לי: 'אדוני! סליחה שאני מתערבת, זה אולי לא מתאים ולא יפה, אבל סיפרת על הרבה מסקולען, אז אני מוכרחה לספר לך משהו!', והיא מספרת לנו: 'אני מכירה את הסיפור', היא אומרת לי. 'אנחנו גרנו בשכנות עם הרב'ה מסקולען אחרי המלחמה, אנחנו בקומה שניה והוא בקומה ראשונה. וכמובן בבית הסתובבו יתומים, אחרי המלחמה, פליטים. היתה שמה ילדה, קראו לה רייזלה, היא היתה ילדה בת עשר. ויהי היום, שתים עשרה בלילה הילדה מתעוררת בבכי, והיא רעבה, היא רוצה לאכול. אומרת לה הרבעצן: 'עכשיו שתים עשרה בלילה – אני לא יכולה!', בימים ההם להתחיל לקחת, ולבשל, לא עם גז, עם פתיליות…
זה לא להוציא מהמקפיא ולחמם במיקרוגל…
- הרבצן הזאת עבדה בפרך מהבוקר עד הלילה, הסתובבו שם כל מיני אנשים, והילדה בוכה, היא רעבה. מה עושים? הרב'ה כמובן לא היה בבית. לא היה לו מקום לישון בבית, הוא היה בבית הכנסת ממול. היא הלכה לבית הכנסת לשאול את הרב'ה: 'רב'ה, וואס טוט מען??' מה עושים? אני לא יכולה עכשיו אין לי כח. אמר לה הרב'ה: 'אם אמא שלה היתה פה, והיא היה בוכה בשתים עשרה בלילה, מה אמא שלה היתה עושה? היתה נותנת לה לאכול, נכון? אז תלכי הביתה תבשלי ותתני לה לאכול!'…
זה נקרא מידות טובות! עם הדברים האלה גדלו צדיקים, גדלו… ואת המסר הזה אנחנו צריכים להעביר לילדים. מידות טובות, זה לא רק אם אני עושה דברים מבחוץ, אלא גם בתוך הבית.
ושוב אני חוזר מה שאמרנו בהתחלה: אין תחליף לאווירה שבבית! אם האווירה שבבית, היא לכבד את השני, לעזור לשני, לא בכעס לא בקפדנות – זה מחנך למידות טובות, אבל עם כעס – אתה מוציא את הכעס אבל אתה לא מחנך. אני יודע שזה לא דבר קל, זה קל להגיד וקשה לבצע, כל אחד עומד היום עם הנסיונות שלו, אבל צריך לדעת!
(השיחה במלואה ב- dirshu.co.il ובקו השיעורים 077-2222-666 שלוחה 74)