סליחה! – קראתי לעברו – אתה יכול לעלות במעלית לקומה העליונה ואז לרדת קומה אחרי קומה, למה אתה מתאמץ לחינם?! התשובה שלו זעזעה אותי לגמרי…

שלום הרשלר

השעון הראה על השעה 13:21. עמדתי בבניין מס' 7 ליד המעליות וחיכיתי די-בסבלנות להגעת המעלית.

סופסוף מדובר בפרויקט חדש, 'רמת אברהם' בבית שמש, הבניין מתנשא לגובה של 9 קומות, כך שדי סביר, ובמיוחד בשעה שכזו, לחכות קצת להגעת המעלית.

ואז הבחנתי בו, בחור צעיר, אוזניות תחובות באוזניו, חולצתו זרוקה החוצה, בידיו חפונה חבילת מגנטים, והוא, כבקי בתחום, ממהר ומעניק לכל דלת מגנט-מתנה המהווה פרסום כל-שהוא.

בחור צעיר שבמקום ללמוד בישיבה כבר מחפש פרנסה… הרשיתי לעצמי לשפוט אותו בהרהור מהיר על פי לבושו החיצוני.

ואז לרגע, הוא עבר לידי, ממהר לעלות לקומה מעל.

סליחה! – קראתי לעברו בחיוך, שמח 'לגלות לו את אמריקה' ואת 'חכמתי' הרבה – אתה יכול לעלות במעלית לקומה העליונה, ואז לרדת קומה אחרי קומה.

הרעיון 'הגאוני' הזה הרי כל כך פשוט, כל המחלקים או האוספים למיניהם עושים כך, למה הוא עובד לחינם?! – כמעט התרעמתי עליו בלבי.

התשובה, שנאמרה בחיוך-ביישני, זעזעה אותי מקצה רגלי ועד לשערות ראשי, אך גם הזכירה לי את מציאות החיים האמתית: לעולם אין לקטלג אנשים לפי המראה החיצוני.

"זה חשש גזל", הוא הפטיר לעברי, "הרי השכנים משלמים על החשמל"…

דקות מספר לאחר מכן, בארוחת הצהריים בביתי, אליו הגעתי עם המעלית כמובן, חשבתי לעצמי אלו מטעמים היה עושה רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע מסיפור שכזה.

בחור-צעיר. בניין-אחר-בניין. עולה תשע קומות ויורד תשע קומות, כדי להישמר מחשש גזל.

אשרי העם שככה לו!