ריאיון מדהים ומחזק
בעקבות המאורעות האחרונים
מאת הרה"צ רבי יהודה מנדל שליט"א מלייקווד
כלל ישראל נמצא במצור ובמצוק. דם יהודי נשפך כמים, הלב מזדעזע, מחוץ תשכל חרב – ומחדרים אימה, שמועה רודפת שמועה ואירוע רודף אירוע. קול חרדה שמענו פחד ואין שלום, נהפכו כל פנים לירקון, ומי יודע מה ילד יום.
מה עושים? איך מתנהגים? איך מכילים את כל הכאב??? איך בידינו לעצור את הזוועה? ובעיקר – מה צריך לעשות בימים אלו?
את כל השאלות האלה העברנו למורנו הרה"צ רבי יהודה מנדל שליט"א מלייקווד, ובשפתיו מרפא לנפש דואבה, נקודות אור בחושך הגדול, השקפה נכונה ליהודים המתחזקים בביטחון, הדרכה במשעולי האמונה והביטחון, השמחה וההתחזקות, עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע.
את השיח המחזק והמעודד במתכונתו המקורית והמורחבת, ניתן לשמוע בקו השגחה פרטית בכל השפות, בהקשת 77 לאחר בחירת השפה.
אנו נמצאים במצב שלא ראינו כמוהו עשרות רבות של שנים. מה אפשר לומר לנו?
אוי, פחד פחדים, נורא, נורא נוראות, הכאב הוא עד אין שיעור. כשיהודי אחד בלבד נמצא בצער, הכאב הוא גדול מאוד, והנה עתה אלפי יהודים עוברים ייסורים נוראים. הכאב הוא עד לב השמיים. מי ייתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה… חללי בת עמי. אין מספיק דמעות לבכות. יהודים יושבים בפחד נורא מאימת החרב, יהודים נאנקים בייסורים מהפרעות, אלפים-אלפים אבלים ודוויים בהילקח מהם יקיריהם, מאות נמצאים בצרה ובשביה, וכבר אמרו חז"ל (ב"ב ח:) "שבי קשה מכולם". והקב"ה ירחם עליהם ויוציאם מאפילה לאורה ומצרה לרווחה.
איך צריך להביט על כל האירועים הללו?
ביטחון! ביטחון! ביטחון!
זהו הדבר הראשון: אמונה וביטחון.
להאמין באמונה שלמה, שכל מה שנהיה הוא מאת הבורא יתברך שמו. אין כאן מעשה של פורעים צמאי דם שיצאו למסע של רציחות, אלא הבורא יתברך שמו הוא אשר עשה ועושה את כל המעשים. והוא אבינו רוענו, ואנו בנים אהובים לו, בו אנו בוטחים ועליו אנו נשענים, וכל מה שהוא עושה – לטב עביד. גם במצב הזה, שנראה כרעה גדולה, צריך לבטוח ולהאמין שיש כאן טובה עצומה. זהו תפקידנו – להחדיר בקרבנו שיש כאן טובה.
אכן, מי שחי רק את העולם הזה, מצבו רע ומר, וקשה לו לראות את הטוב הגנוז בזה. אך אנו יודעים שהעולם הזה דומה לפרוזדור, והעיקר הוא החיים הנצחיים. יודעים שאין דבר טוב לנשמה כייסורים המזככים את הנפש. הרי נשמות הנמצאות בעולם העליון, היו שמחות לקבל עוד קצת ייסורים. וכל זה הוא תיקון עצום, הן לנו והן לאותם שנפגעו רח"ל. ומי יודע, ייתכן שלולי באה עלינו כל הצרה הזאת, היינו צריכים להצטער על ההפסד שהיה לנו.
חלק נוסף בביטחון הוא ה"קיווי". לקוות אל ה' ולצפות אליו, לדעת שהנה בעוד רגע נראה רק טוב, טוב גמור, טוב שרואים בעיניים, וכל המצב הרע הזה יחלוף ויעבור.
וגם זאת עלינו לדעת: כל מטרת בואנו לעולם הזה היא לזכות את נפשנו ולטהר את מידותינו. לא הגענו לכאן כדי לאכול ולשתות ולהרוויח כסף. עיקר העיקרים הוא העמידה בניסיונות הבאים עלינו, ועתה זוהי עת ניסיון בביטחון. בעוד כמה ימים, כשהכול יירגע, מי שהתחזק בביטחון בעת הזאת – יראה שקנה לעצמו קניין עולמים. אדם יכול לחיות שישים שנה, והכול במטרה להגיע לרגע זה, שבו הוא יתחזק בביטחון.
הלב קרוע ומורתח, איך אפשר להתחזק?
בתוכחה כתוב (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". ומידה טובה מרובה, בעת פורענות צריך להתחזק בשמחה. מצווה הוא להיות שמח ודווקא עכשיו.
זה נשמע אכזרי, לדבר עכשיו דברים כאלו. יהודים נהרגים, אחרים נמצאים במצור ובמצוק, ואנו אומרים לשמוח?! העולם אינו יכול לעכל דיבורים כאלו. אך מי שכל חייו הם אמונה וביטחון, יודע שהכול לטובה.
נחום איש גמזו, גם במצב הנוכחי הוא היה עומד ומכריז "גם זו לטובה". והתנא הגדול רבי עקיבא היה יושב ודורש מתוך הדי הפיצוצים ולהבות האש, וממציא מאות סיבות מדוע צריכים להיות עכשיו בשמחה. הרי הוא אמר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד".
אינני מדבר לקהי הרגש, אלא דווקא למי שיש לו לב בשר, שליבו מרגיש וער, ומתפעל מכל הדברים. דווקא אדם כזה, שהולך נגד הטבע שלו ומתחזק בשמחה, משפיע שמחה וטובה לעולם. מסופר על הרבי מריבניץ זצוק"ל, שבאו לספר לו על שני יהודים הנמצאים בצרה, וכששמע זאת ישב ושחק. שאלו אותו מדוע הוא שוחק, ואמר, שבשחוק זה הוא ממתיק את הדינים.
אמרתי פעם, שהעניין לעשות שבע הקפות בשמחת תורה, לא מוזכר בראשונים עד לימות האריז"ל. ודווקא הוא ז"ל, שבזמנו ירד חושך על הארץ ונתגבר עול הגלות, תיקן זאת. וכן היא ההנהגה המתאימה לנו, שכאשר החושך מתגבר והגלות מתעצמת, דווקא אז צריך להגביר את השמחה.
ויש על מה לשמוח, ויש על מה להודות לה'. שוו בנפשכם כמה ריבי רבבות אנשים נמצאים בבתיהם בריאים ושלמים, והם רובא דרובא של בני ישראל. אכן יש אלפי אנשים השרויים בצרה, אך מול זה יש ריבי רבבות שנמצאים כעת בחיי נחת.
וכן יש לשמוח על המצוות שזכינו לקיים היום, על התפילות שהתפללנו, על הטוב שיש לנו.
השמחה הבאה מתוך אמונה וביטחון וקיווי לה', ממתקת את הדינים ומשפיעה הרווחה ואורה, לאלו הנמצאים בצרה.
לשמוח?! והרי כלל ישראל נמצאים בצער, וצריך להשתתף בצערם של ישראל?!
הבה ונבחן את הדבר לעומקו.
יש יחידי סגולה ממש, שמסוגלים להצטער בצער הזולת. זוהי מדרגה גדולה עד למאוד. כל השאר רק שרויים במתח מתוך פחד וחרדה, ומגיעים מתוך הצער הזה לידי עצבות ודיכאון.
על כל אחד לדעת, כי בזה שהוא מתוח הוא אינו פועל כלום!
היצר הרע רוצה להפיל את האדם לעצבות ודיכאון, והוא הרי ערום כנחש. הוא אינו עומד ומרביץ, אלא מטעה את האדם, כשאומר לו שהוא מקיים מצווה גדולה של השתתפות בצער הזולת. על ידי כך האדם נופל לדיכאון המביא אותו לכך שלא יעשה כלום, ולא יוכל – לא ללמוד, לא להתפלל ולא לתפקד.
בכל דבר טוב יש רע וטוב. גם במידת השמחה וגם במידת העצבות, יש יצר הטוב ויש יצר הרע. מתוך הצער אפשר גם לפעול דברים רבים, אך זהו מהלך מסוכן מאוד. יצר לב האדם רע מנעוריו. נפשו של האדם נוטה לצער. זהו תעלול מסוכן של היצר הרע, שמטרתו להפיל את האדם.
אינני אומר שאין להצטער ולבכות, וודאי שצריך לומר תהילים בבכיות ובתחנונים, כפי שנרחיב לקמן. אך בכלליות בכל היום, צריך להיות בשמחה.
יש אנשים שלנוכח המצב הם משותקים ונפחדים, וכל מה שאומרים להם לא עוזר. איך אפשר לחזק אותם?
בטרם נדבר אליהם עצמם, אני רוצה לומר משהו לכולם. כל אחד, בעת שהוא מתפלל על אחינו בני ישראל הנמצאים בצרה ובשביה, צריך להתפלל גם על האנשים האלה, שהקב"ה יחזק את רוחם ואת נפשם.
לא רק עתה צריך להתפלל עליהם, אלא בכל עת, כי בתדירות הם נמצאים במצב של שברון לבב. יהיה מה שיהיה, לא צריך לקרות מאורע מיוחד, תמיד הם ימצאו סיבה להצטער ולבכות ולהיות באימה ופחד.
להם עצמם אני אומר, שהצער שלהם הוא קודש קדשים. בזה הם מזככים את נפשם, מזכים את עצמם ואת כל העולם כולו, והם צריכים לשמוח בכך שזכו לכך.
האם יש בידינו לפעול לעצור את הזוועה?
בוודאי ובוודאי. חז"ל אומרים (יומא פו:): "יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר אלא ממנו". כל יחיד, בכל פעולה קטנה שהוא עושה, הוא מנענע את כל העולמות.
בנובהרדוק היו אומרים, שהתשובה המעולה ביותר היא ההתחזקות בביטחון, ולכן הדבר הראשון הוא לעשות תשובה, ומעתה לחיות באמונה ובביטחון ולהיות בשמחה, כפי שדיברנו.
יש עוד הרבה פעולות שצריך לעשות.
אני לכשעצמי, כשהגיעו אליי השמועות הנוראות, נכנסתי לבית הכנסת והעמדתי בית דין לבטל את הגזירות. וכל אחד יכול לקחת שלושה אנשים כבית דין, שיגזרו שתתבטלנה הגזירות.
וכן, בעת צרה הנני נוהג לבקש ברכות מהרבה יהודים, ואני רואה בזה ניסים גלויים.
וכמובן, להתפלל לה', להתחנן ולהעתיר אליו באמירת פרקי תהילים, ובשיח ותחינה לפניו. ואני מדבר על שיח כדבר איש אל רעהו, לומר לפניו בשפה פשוטה: 'ריבונו של עולם, הרי היה לנו יום טוב כה נעים ושמח, ומה אירע כאן לפתע פתאום? הבט וראה, יהודים נאנקים בצער. רחם עליהם!' וגם לומר דברי זכות על בני ישראל, 'הבט וראה, יהודים יושבים ולומדים. אבא שבשמיים, אני מכיר היטב את האנשים כאן בעולם, וגם אלו הנראים כרשעים, לא במרד ובמעל הם עושים זאת, אלא היצר מסיתם. הם תינוקות שנשבו', וכהנה וכהנה, לחפש בחיפוש אחר חיפוש דברי זכות על ישראל. ומי יודע, אולי דווקא דברי הזכות שאתה תאמר, יטו את הכף לטובה.
דבר נוסף: להכניס את עניין הקיווי אל ה' בדבר שבמעשה. אפשר לכתוב על דף את סיפור הדברים, איך שאחד נחטף על ידי ישמעאלים שפלים, ובמשך מספר ימים התענה תחת ידם, ופתאום באה הישועה והשתחרר. אפילו לרדת לפרטים: הילדים יושבים בבית ובוכים, ופתאום הם שומעים מישהו דופק. הם פותחים, והאבא נמצא בפתח. הם מתחבקים עימו ובוכים מהתרגשות, מתחילים לרקוד ולשמוח, עושים סעודה ומזמינים את כל השכנים והידידים. כל אחד, שיכתוב כל מיני תרחישי ישועה כיד הדמיון עליו. דבר זה ממשיך ישועות, זוהי סגולה בדוקה ומנוסה.
ובכלל, בכל דבר קטן כגדול שעושים בימים אלו, כשלומדים או נותנים צדקה וכדו', לומר בפה מלא: 'הריני עושה זאת לזכות בני ישראל, לזכות הפצועים ולרפואתם, לזכות היושבים בשבי'.
אנו מבקשים ברכה לכלל ישראל…
שהשי"ת יעזור, שלכל עם ישראל תהיה השנה הזאת שנה טובה מאוד ומאושרת, ומעתה יתחיל מצב חדש וטוב, ויתברר שבמה שעברנו עד עתה, כבר התכפר לנו, ויהיה זה חלף כל הצער והייסורים שנגזרו עלינו, ואך טוב וחסד יהיו מעתה ועד עולם.