אנשים מספרים חדשים לבקרים על ישועות שהגיעו אליהן בדרכים אשר מעולם לא שיערו, וכולן דרכים טבעיות. כי אין ידו של הקב"ה קצרה ח"ו מלחולל נסים גם בתוך הטבע – אך כדי לזכות לכך צריך תנאי אחד…

במגילת אסתר מתואר השיח בין מרדכי לאסתר, כאשר מרדכי ביקש ממנה לבוא אל המלך ולהתחנן בפניו על עמה, אסתר השיבה כי הצעד הזה כרוך בסכנת חיים, מרדכי השיב על כך: "כי אם החרש תחרישי" וגו', ואסתר הסכימה לבסוף וביקשה "לך כנוס את כל היהודים" וגו'.

האדמו"ר בעל 'נתיבות שלום' מסלונים זיע"א ביאר טענת אסתר בזו הדרך:

דעת אסתר היתה שבאופן טבעי אין כאן שום דרך להביא רווח והצלה, כי כל אשר יבוא אל המלך אחת דתו להמית. והגם שנס הוא למעלה מדרך הטבע, הרי לזה אינם ראויים, כי השתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע. הוי אומר: אסתר ידעה אף היא שהקב"ה יכול לחולל נסים, אך סברה שאין בני ישראל ראויים לנס שכזה, מחמת מדרגתם הנחותה.

ולפי זה אולי אפשר להבין תשובת מרדכי. מרדכי טען, שאע"פ שאין בני ישראל ראויים לנס (והלא גם בימינו אנו, מחמת ירידת הדורות, לא נעשים לנו ניסים על-ידי שידוד מערכות הטבע, ואף אסור לנו להתפלל שייעשו לנו ניסים כאלה, כי תפילה כזו נקראת תפילת שוא) – עם כל זה הרבה דרכים למקום, גם בדרך הטבע, להושיע לבני ישראל, ואע"פ שאין נראה לעיני הבשר שום דרך על-פי הטבע להיוושע, הרי הקב"ה יכול לעשות נס שתבוא הישועה בדרך הטבע.

ולזה נתכוון מרדכי באמרו לאסתר: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – הקב"ה יכול גם יכול להציל את בניו ממקום אחר, בתוך מערכות הטבע, וכפי שאכן היה כל סיפור המגילה מתחילתו ועד סופו, הכל בדרך הטבע, שהרי אין אנו מוצאים בכל סיפור המגילה שום דבר שאי-אפשר להסבירו על-פי הטבע. דבר טבעי הוא שאחשוורוש יצוה להרוג את ושתי על שלא נענתה לבקשתו, ודבר טבעי הוא שתדד שנתו ושיבקש לפתוח את ספר הזכרונות. כולם דברים טבעיים הם, ורק מי שקורא את כל המגילה מתחילתה לסופה מבין שיד ה' עשתה כל זאת.

ולפי זה מבאר בעל 'נתיבות שלום', שמה שסיים מרדכי "ואת ובית אביך תאבדון", לא נתכוון לאמרו בניגון עצוב של יאוש ואבדון, אלא כפי שפירשו המפרשים שנתכוון לומר לה שכדי לזכות לנס בתוך דרך הטבע כנ"ל, עליה להיכנס לענין זה במסירות נפש, ודבר זה יעורר רחמי ה' להושיע את ישראל. ואף היא ענתה לעומתו "כאשר אבדתי אבדתי", דהיינו שאכן היא מוכנה ומזומנת למסור את נפשה ולעורר בכך רחמי שמים.

למדנו מזה לדידן, שכל הרוצה שהטבע יתנהג לטובתו, עליו לפעול כפי שפעלה אסתר, דהיינו לעשות את המוטל עליו במסירות נפש, וגם להתפלל לה' ולבטוח בו, וכפי שעשתה כן אסתר באמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" וכו'.

ונפלא לציין, שכך אכן רואים, שאסתר ביקשה לפעול אצל בני ישראל שייכנסו כולם מנער ועד זקן לבתי הכנסת ויצומו ויתפללו, וכל כולם יבטחו בה' ולא ישאירו שום מקום פנוי בלבם לדבר אחר – וכן אמרו חז"ל (מגילה טו, א): "מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים".

אסתר ידעה שאם יחשבו בני ישראל שתפילתם נועדה רק לעזור לה במשימתה, בדומה לסגולות שבני אדם נוהגים לעשות כדי 'לעזור' ולסייע לפעולות ההשתדלות שהם עושים – לא יועיל הדבר מאומה. על כן זימנה את המן, כדי שיחשבו בני ישראל שהיא עומדת לצדו של המן ולא יסמכו עליה כלל, אלא יצטרכו לבטוח רק בהשי"ת, ורק אז תצא משימתה לפועל.

מזה למדנו, שכדי שייוושע האדם על-פי הטבע, עליו להוציא ממחשבתו את כל הדרכים והמהלכים הטבעיים שאפשר להשיג על ידם את הישועה, כי בו ברגע שידבק את מחשבתו באיזו דרך טבעית, יסיח את עצמו מן הרחמים וממילא לא ישען לגמרי על הקב"ה, ולא תוכל הישועה לבוא על-פי נס שבתוך הטבע.

הנה אנשים מספרים חדשים לבקרים על ישועות שהגיעו אליהן בדרכים שונות אשר מעולם לא העלו במחשבתם, וכולן דרכים טבעיות, וזה מפני שאין לו להקב"ה שום גבול ואין ידו קצרה לעשות ניסים בתוך הטבע.

היוצא מכך לדידן, שאם ישאל האדם: הלא יודע אני מרת נפשי, שאינני ראוי לנס מעל לדרך הטבע, שהרי השתחוויתי לצלם ונהניתי מסעודתו של אחשוורוש. נענה לו: אע"פ שאין אתה ראוי מצד מעשיך שייעשה לך נס מעל לדרך הטבע, יעשה לך הקב"ה נס בתוך הטבע, אך כל זה בתנאי שתעשה את מה שבני ישראל עשו בימי אחשוורוש, והיינו שתסיח את דעתך מכל דרכי ומהלכי הטבע, ותבטח בהקב"ה ותתפלל אליו.

(מתוך שיעורו של הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, 'הבינני')