הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
בחודש האחרון עסקתי באחד מחיבוריו של הרה"ג רבי יהודה טאוב שליט"א מקרית אתא, מארגון 'קול תודה', ושוחחתי איתו בטלפון כמה וכמה פעמים. באחד השיחות אמר לי הרב טאוב שישלח לי ב'דואר 24' חומר תורני שהייתי צריך לקרוא. כעבור יומיים הגיעה מעטפת דואר, בתוכה החומר שהייתי צריך, יחד עם חוברת קטנה ומהודרת, עליה נכתב 'פנקס ההודיה', לזכור חסדי הבורא.
מדובר בפנקס קטן ויפה, עם דפים ריקים, בו אמורים לרשום את החסדים הקטנים שהקב"ה עושה איתנו בחיי היום יום, לפתוח את הקונטרס מידי פעם ולהודות להקב"ה על החסדים.
נו באמת. חשבתי לעצמי. מאיפה יש לי זמן לשבת ולרשום את החסדים שהשי"ת עושה איתי ביום- יום? לכל דבר, גם אם זה דבר יפה וחשוב, צריך זמן, ומה לעשות, משום מה יש לי (וכנראה גם לכם…), רק 24 שעות ביממה…
זנחתי את הקונטרס והשארתי אותו על שולחני.
עברו יומיים, מישהו דיבר איתי בטלפון ומבלי משים עלעלתי בזמן השיחה בקונטרס ההודיה הזה, שעמד מולי. קראתי את הסכמת הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לקונטרס, הכותב כך: "ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה" (שמות יח,ח). מסביר מרן הגרי"ז מבריסק שלא סתם סיפורי חולין היו כאן, אלא הלכה ודין הוא לספר סיפורי הניסים שעשה ה', וכנאמר "ויספרו מעשיו ברינה", ועוד נאמר "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו". מכאן, איפוא, שישנו חיוב לספר בנפלאות הקב"ה.
ממשיך בעל ה'חשוקי חמד' שליט"א וכותב: "נפלאות וניסים היו אמנם גם קודם לבואו של יתרו, אלא שלא היתה האפשרות לספר אותם, שהרי כל ישראל ראו עין בעין את האותות ואת המופתים ולא היה דבר לחדש להם. ולא כשהגיע יתרו, אשר לא ידע מפרטי הניסים ואשר לא חש על בשרו את סדר השתלשלותם, מיהר משה רבינו לקיים דין זה, של סיפור נפלאות ה' יתברך".
בהמשך מכתב הסכמתו מספר הגר"י זילברשטין שליט"א מעשה של השגחה פרטית שאירע עם בנו של מרן הגרי"ז זצוק"ל בשבת אחת, "וכל אותה השבת היה מרן הגרי"ז מספר ושונה ומספר לכל מי שנכנס אצלו את מעשה הנס שאירע להם, ואמר שלמד דבר זה ממשה רבינו, שנאמר "ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה אלוקים".
קראתי את זה והחלטתי בכל זאת לרשום, בקצרה, את הניסים הקטנים שאירעו לי בחיי היום יום. והנה, הפלא ופלא, הדף הראשון של הפנקס התמלא בחסדים 'קטנים', של השגחה פרטית ממרומים.
הנה טעימה מהדף הראשון של הפנקס המתוק הזה, רק מהשבוע וחצי החולף:
יום ה' וישב התשפ"א: ב1 וחצי בצהרים, בדרך הביתה מהישיבה, התפללתי להקב"ה שכיון שאני עומד לסיים עריכה של שני ספרים, ואין לי כעת עבודות עריכה חדשות, שיגיע ספר חדש לעריכה, ושיהיה ספר טוב ומועיל, שיחכים אותי בלימוד. רבע שעה לאחר מכן התקשר אלי הגאון רבי… שליט"א והציע לי להצטרף לפרויקט תורני –הלכתי גדול בענייני שנת השביעית הבעל"ט בשנה הבאה. סיכמנו פרטים, שלחתי לו דוגמאות והפרויקט יצא בס"ד לדרך, עוד באותו הערב.
ערש"ק וישב – חנוכה התשפ"א: לא הרגשתי טעם וריח ועשיתי בדיקת קורונה, אתמול יום חמישי בבוקר. בינתיים נשארתי בבית והתפללתי ב'שמע קולינו' במנחה, בתפילה ביחידות, שהקב"ה ישלח לי את תוצאת הבדיקה כבר לפני שבת, כדי להרגיע את בני משפחתי וכדי שאוכל ללכת להתפלל בביהכנ"ס למעריב, ולזכות לשמוע קריאת התורה למחרת. והנה 3 דקות לפני כניסת השבת (!) הגיעה התוצאה השלילית. כמה דקות לאחר מכן כבר הלכתי לביהכנ"ס.
ערש"ק מקץ, זאת חנוכה התשפ"א: היינו בשכונת גני הדר בפ"ת עם הילדים הקטנים. איחרנו את האוטובוס של השעה 12 שעבר חצי דקה לפני שהגענו לתחנה. האוטובוס הבא אמור היה להגיע לתחנה ב1:19 וכולם נסעו הביתה במונית מפאת דוחק השעה בער"ש ואני נשארתי לבדי בתחנה, כיון שלא היה מקום נוסף במונית. בשעה 12:31 עמדתי לבד בתחנה והתפללתי להקב"ה שיעשה לי 'נס זאת חנוכה' וישלח לי אוטובוס ברבע השעה הקרובה.
חיכיתי כמה דקות והחלטתי לחפש בית כנסת ללמוד בו עד 1:19. הרי לא אשב בתחנה סתם כך שלשת רבעי שעה. מישהו הראה לי היכן יש בית כנסת קרוב, התרחקתי מהכביש של רחוב מנחם בגין והתקדמתי לכיוון בית הכנסת. לפתע נשמעה קריאה. תושב השכונה, ידידי הרה"ג ר' יוסף אהרן ז'ולטי ראה אותי, כשהוא נוסע במכוניתו. חזרתי בחזרה לכביש של רחוב מנחם בגין ודיברתי איתו בחדווה. בעוד אנחנו מדברים, אני רואה את האוטובוס, קו 179, נוסע בכביש. ניפנפתי לנהג בתחינה והוא עצר לי. השעה היתה 12:44. 2 דקות פחות מהרבע שעה שביקשתי שהאוטובוס יבוא. והנה אם הייתי ממשיך בדרכי לבית הכנסת והרב ז'ולטי לא היה עוצר אותי, לא הייתי רואה את האוטובוס. אגב: באוטובוס נסעו רק 3 אנשים מלבדי. הנהג אמר לי שיצא ב12. כאשר ידוע לי שהאוטובוס של 12 עבר כבר מזמן. ואיך יתכן שהאוטובוס ייסע עד 'גני הדר' במשך 44 דקות, כשעליו רק 3 נוסעים? תעלומה…
וזה לא הכל. היו עוד כמה ניסי השגחה פרטית אישיים, כבר במהלך השבוע החולף. לא הכל ראוי לפרט בפני כל קוראי העיתון…
***
על הפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" (שמות יז, יד) כותב האבן עזרא: "שאמר בספר, הוא ספר התורה, או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה' ". וכך כותב האבן עזרא על הפסוק "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' במדבר פרק כא, יד): "ספר היה בפני עצמו, ושם כתוב מלחמות ד' בעבור יראיו. ויתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו, ואינם נמצאים אצלנו".
זאת אומרת שהיה לבני ישראל ספר שנקרא 'ספר מלחמות השם', בו הם כתבו את ניסי השי"ת עמהם במלחמותיהם.
במוצ"ש האחרון שוחחתי על כך עם הרב טאוב, ששלח לי את הקונטרס. הוא ציטט לי את דברי רבנו הגאון רבי עקיבא איגר זיע"א, שביאר בדרשתו את הפסוק "זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלוקים" כי מי שזובח תודה, כלומר – מכבד את ה' בכך שהוא מודה לו על הטובות והישועות שעשה עמו, הרי שבכך הוא יוצר דרך לישועות אלוקיות נוספות שייעשו עמו בעתיד. (דרושי וחידושי רבי עקיבא אייגר על התורה, ירושלים: דעת סופר, עמ' רלט).
הרב טאוב הוסיף וסיפר לי שכאשר הגיע עם הקונטרס להגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, יצא הרב שליט"א מגדרו בהתפעלות גדולה, כתב מכתב ברכה וביקש להודיע לו כשהחוברת תצא לאור. אז רכש הוא 200 עותקים, נשא על כך שיחה בבית הכנסת וחילק לרבים את הקונטרס. "אברך מרמת אלחנן סיפר לי שהגר"י זילברשטיין שליט"א פגש אותו בערב יום כיפור, הביא לו את הקונטרס ואמר לו: "תתחיל לכתוב את הניסים שהקב"ה עושה איתך ותראה עוד ועוד ניסים", מספר הרב טאוב.
תנסו.
פקחו עיניים ולב. תכתבו. ותראו בס"ד ישועות. ניתן גם לשתף אותי ובל"נ נפרסם בעיתו ובזמנו.
