פסחים עד
מה למד החפץ חיים מכך שהתורה נמשלה הן לאש והן למים?
כבולעו כך פולטו
בדיני הכשרת כלים שנטמאו, אומרת התורה בפרשת מטות 'זאת הקת התורה אשר צוה ה׳ את משה וגו׳ כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר. אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבוא באש תעבירו כמים (במדבר לא כא-כג).
ומקשה החפץ חיים (בהקדמתו הראשונה לליקוטי הלכות, בהגה"ה) מדוע מכנה התורה את ההלכה שלפנינו בתואר 'חוקה', שהיא מצוה שטעמה אינו מובן לפי שכל האדם, כגון פרה אדומה, והלא דיני הכשרת כלים שלמדנו בפסוק זה, הרי הם מובנים והגיוניים, על פי היסוד ההילכתי של 'כבולעו כך פולטו'. כאשר בליעת הטריפה באה מכח מים רותחים, גם ההכשרה והפליטה תהיה במים רותחים. וכן אם הבליעה היתה באש, תהיה גם ההכשרה באש, ואם כן אין זו 'חוקה' אלא דין הגיוני, ברור ומובן.
אלא, הוא מיישב, שהתורה באה ללמד אותנו בפסוקים אלו לא רק דיני הגעלת כלים, אלא חוקות וסגולות התורה. שהרי, כידוע, נמשלה התורה לאש, וכדברי הנביא (ירמיה כג כט) 'הלוא כה דברי כאש נאום ה׳'. אבל מאידך התורה נמשלה גם למים, וכמאמר חז״ל (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תפ) 'נמשלו דברי תורה למים, ׳שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ׳ (משלי ה טו). מה מים חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר ׳כי חיים הם למוצאיהם' (שם ד כב), מה מים מעליו את האדם מטומאה לטהרה, כך דברי תורה, שנאמר ׳אמרות ה׳ אמרות טהורות׳ (תהילים יב ז).
הרי למדנו מדברי המדרש, אומר החפץ חיים, שגם אדם שנכשל בחטא ועל ידי כך משך על עצמו רוח טומאה, שלא יתייאש ויאמר 'כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה' (יחזקאל לג י), אלא ישוב מדרכו הרעה ויעסוק בתורה הקדושה, שהיא מקור הטהרה, ומיד יטהר, ממש כמו שאדם טמא נטהר מיד כשטבל במקוה, והחטא נמחק, כשם שטומאת הטובל במקוה מתבטלת על ידי הטבילה.
אולם מאחר והתורה נמשלה גם למים, עלול אדם לחשוב שכשם שמקוה אינו מטהר אלא מטומאות חיצוניות, כך גם התורה, ואילו אני, יאמר אותו אדם בליבו, שנטמאתי בעוונות חמורים ביותר, שחדרו אל תוך נפשי ונדבקו בקירות לבבי, האם תוכל התורה לטהר אותי מטומאה קשה וכבדה שכזו. כנגד טענה זו משיב החפץ חיים, העיד הפסוק שהתורה נמשלה גם לאש. וכמו שהאש מלבנת את הכלי מהאיסור שחדר לתוכו ונבלע בו היטב, כך גם התורה מצרפת ומלבנת את האדם, עד שכל בליעות האיסור שנדבקו בתוכו נפלטות, והרי הוא כאילו לא חטא ולא נטמא מעולם.