מספר יהודי מטבריה: כסף זאת לא הצורה היחידה להשיג דברים, ואני מדבר מהכיוון העסקי. אפשר לתת דבר שווה כסף ולקבל בעדו דבר אחר שהוא שווה כסף גם כן. לדוגמא: אתה נותן לי 100 לחמניות בשווי 75 שקלים, ואני נותן לך נסיעה בשווי של 75 שקלים. לא שילמת לי כסף על הנסיעה, אני לא שילמתי על הלחמניות, אך למעשה היתה כאן עסקה לכל דבר.
הסכם מעין זה עשיתי עם יהודי, רק שלא מדובר בנסיעה ובלחמניות, אלא בפרויקט רציני שבתחום המקצוע שלי. את המוטל עלי עשיתי בשלמות.
הקדשתי זמן, כוח ודיבורים, עד שהסתדר העניין על הצד היותר טוב, וציפיתי לתמורה – שהוא יעשה עבורי את השירות שבתחום המקצוע שלו.
בשלב הזה העסק קרטע…
אותו יהודי עשה הרבה פחות ממה שסוכם, ונגרם לי מזה הפסד גדול. התקשרתי אליו, והוא לא ענה לי. הקול האלקטרוני בתא הקולי היה אדיב וסבלן, ושמע את הודעותיי פעם אחר פעם בלי להתחשב בכך שהסבלנות שלי על סף קריסה.
כך הוא סחב אותי במשך שבועיים, מבלי שאקבל מענה. סוף סוף אחרי שבועיים, ביום חמישי, הוא ענה לי, והתשובה שלו היתה שהוא בעצם לא חייב לי שום דבר. הוא מרגיש שהוא עשה מה שצריך, ולגבי ההרגשה שלי, זה לא ממש משנה.
הרגשתי מרומה. ההסכם היה כל כך ברור, כל אחד היה צריך להשיג מטרה מוגדרת בשביל השני. אני עשיתי כל מה שצריך עד הסוף, והוא רק התחיל לעסוק בענייני ועזב הרבה לפני שמשהו זז.
השתדלתי להתחזק באמונה שהכול משמים, ושרק הקב"ה עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. זה לא היה קל, אבל ההתחזקות עזרה לי לקחת את המצב באופן רגוע. ביום שני בבוקר אמרתי לעצמי, אני עושה השתדלות ומרים שוב טלפון. הרמתי טלפון לאותו אדם, הוא כמובן לא ענה לי, ועתה הבנתי שכבר אין לי מה להשתדל. מה שמוטל עלי זה להתחזק באמונה. רק זה.
התחזקתי שוב שהקב"ה עושה הכול, ואמרתי 'מזמור לתודה'. לאחר מכן אני מתקשר ל'קו השגחה פרטית', ושומע את ה'בטחון היומי'. מסופר שם על אחד שהשותף שלו רימה אותו, והוא חש שהוא נתון בניסיון גדול. הוא קיבל הדרכה מאדם גדול, שאמר שהניסיון נועד להעלות את האדם במדרגה נוספת בעבודת ה', ושכשהקב"ה שולח ניסיון לאדם, הקב"ה נותן לו את הכוחות לעמוד בזה. הדבר הראשון למעשה הוא לתת לאמונה את המקום, ולקחת שבועיים של שתיקה ואמונה. לומר שוב ושוב את ה'אני מאמין' הראשון, "הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים".
אימצתי את הדברים ללבי, ואמרתי, 'אם הקב"ה הביא לי את הניסיון, אני יכול לעמוד בזה. עכשיו רק אמונה'. כעבור שעות ספורות אני מקבל טלפון מאבא שלי.
רק לפני שבוע סיפרתי לו קצת את ההסכם ושברו, והוא מתקשר ושואל: 'הסתדרת אתו כבר?' – 'עדיין לא'. אומר לי אבי שליט"א, 'אני עומד עכשיו בדיוק מתחת למשרד שלו, ועולה אליו'.
אין לי מושג מה אבא שלי דיבר אתו, אולם סוף דבר, אחרי שעה הכול הסתדר. לא רק שההוא עשה מה שהבטיח, הוא עוד נתן יותר ממה שציפיתי, ויותר ממה שהוא הבטיח שייתן. הרווחתי הרבה יותר ממה שחלמתי וסיכמתי. וכל השפע הזה הגיע אלי דווקא אחרי ששמטתי את המושכות לגמרי ונתתי לרבונו של עולם לנהל את כל העניינים.
השגחה פרטית, ראה-שופטים, תשפ"א