"וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (בראשית כ"ז, כ"ט)
חובת ההשתדלות מוטלת עלינו תמיד, אולם במקרים רבים ישנה תחושה כי רק נס מן השמים יוכל לשנות את פני המצב ולהביא בכנפיו שינוי של ממש. ישנם מקרים בהם המציאות אינה מניחה פתח לתקוה, וברור כי רק התערבות שמיימית, החורגת מדרך הטבע, תוכל לנצח את המצב העגום. ובכן, במצבים מעין אלו – אנו מתפללים, וזה בהחלט צעד נכון. אנו מבקשים גם ברכה מצדיקים ותלמידי חכמים – וגם זו גישה נכונה. אולם כלום יודעים אנו כי בידינו שלנו, ממש בהישג יד, נמצא מפתח הניסים? כלום יודעים אנו, שבכוחנו לגרום לכך, שמן השמים ינהגו איתנו בהנהגה שאינה על פי דרך הטבע?
לא רבים מודעים לכך, אולם זו היא האמת לאמיתה, כפי שאמר מרן הגרא"מ שך זצוק"ל בעקבות מעשה שהיה. וכך היה: אל ביתו של רבינו היה מגיע בקביעות בחור כבן ארבע עשרה, שסבל מבעיות נפשיות רבות. בכל עת משבר, היה הלה פוקד את מעונו של רבינו, מתאונן על מר גורלו, מתנה את צערו, ומבקש עצה ותושיה מפיו של גדול הדור אשר על פיו ישקו העדרים.
באחת מאותן הזדמנויות, כאשר נודע לרבינו מפיו של אחד ממקורביו כי הנער מתקרב אל ביתו – מיהר וקם לקראתו, זאת על אף שהיה זה בעת חוליו, וכוחותיו לא עמדו לו להרבה מטלות אחרות… בחביבות עצומה קיבל רבינו את פניו של הנער, ישב ושוחח עמו שעה ארוכה, מעל ומעבר למה שניתן לצפות מאדם בגילו ובמצבו, ורק לאחר מכן נפרד ממנו בידידות והנער פנה והלך לו.
לאחר שיצא הנער מחדרו של רבינו, תהה באזניו אותו מקורב ואמר: "ילמדנו רבינו, עד היכן? כלום אין גבול למידת העזרה והסיוע שמחובתו של האדם להגיש לזולתו? הלא אפילו אילו לא היה ראש הישיבה גדול הדור, ואפילו אילו לא היה ראש ישיבה… כלום יתכן שאדם בגיל הגבורות, חלוש וחולה, יקום כך לקראת בחור כבן ארבע עשרה?"
אולם רבינו, ידע בדיוק את אשר לפניו. הוא הסביר ואמר למקורבו: "ודאי, צודק אתה. מידת היושר ושורת הדין – אינן מחייבות אותי לנהוג כפי שנהגתי, ואולי אפילו להיפך, מן הראוי היה שאמתין עד שיגש אלי הנער, ואזי אשוחח עמו בקיצור ואנסה לעזור לו בהתאם לכוחותי, הדלים למדי לעת עתה… אולם כמוך כמוני יודע, כי לבחור זה ישנה בעיה קשה, הוא היה כאן לפני שבועיים ולפני חודש, וגם יהיה כאן בעוד שבועיים ובעוד חודש. אני מנסה לעודד אותו כמידת יכולתי, אני מנסה להרגיעו ולדבר אל ליבו, אבל לרפא אותו אינני יכול! לשם כך נדרש נס, ואילו אני – אינני מחולל ניסים!
אכן ישנה דרך אחת בה יכול אף אני לחולל נס… כאשר הקדוש ברוך הוא רואה שיהודי עושה מעל לגדר הטבע – עוזר גם הוא מעל לדרך הטבע! מן השמים בודאי רואים את המאמצים שהשקעתי בעזרה לאותו נער, מאמצים החורגים בהרבה מגבולות הטבע וההגיון… מעתה, מקוה אני כי מן השמים ינהגו עם אותו נער מעל לדרך הטבע, וישלחו לו רפואה שלימה! אמור מעתה, כלום אין זה כדאי להתאמץ מעל לגדר הטבע – בכדי להביא לבחור אומלל מזור ורפואה שלמה?!" – סיים רבינו את דבריו המאלפים.
ואנו על פי דרכנו למדנו, כי הכח לחולל ניסים – נמצא בידנו! אם רק נרצה, אם אך נחפוץ – הרי שיכולים אנו לשדד מערכות, לשנות את טבע העולם ולפעול גדולות ונצורות, ובלבד שנפעל גם אנו מחוץ לדרך הטבע ומעבר למה שאנו מחוייבים ונדרשים על פי המציאות!
כמובן, אין הדברים אמורים רק באשר לניסים בענייני רפואה, כאשר אנו זקוקים להצלחה בלימוד, כאשר אנו זקוקים לישועה בכל תחום אחר מתחומי החיים, הרי שזו הדרך: אנו נעשה את שלנו, נמלא אחר רצונו של בורא עולם – מעל לדרך הטבע, ואזי גם הוא ינהג עמנו מעל לדרך הטבע במידת החסד והרחמים!
האמונה והביטחון עצמם מושיעים!
ואכן, סבר רבינו כי לא זו בלבד שהאמונה והביטחון מסבים לבעליהם את האושר הגדול ביותר שיתכן בעולם, ולא זו בלבד שהם יכולים לזכותו לחיי עולם, אלא שגם בעולם הזה – בכוחם לפעול גדולות ונצורות, וכפי שיכולים אנו ללמוד מעובדה שסיפר רבינו בהזדמנות; היה זה בעת מלחמת העולם הראשונה, כאשר רוב הבעלים גויסו לצבא והפרנסה התערערה. נשותיהם של המגוייסים, נאלצו עתה לדאוג בדרך זו או אחרת לפרנסת משפחותיהן, כאשר דאגה זו מצטרפת אל הדאגה העמוקה שכרסמה בלבבות בדבר גורל הבעלים שבחזית.
באותה תקופה, אירע לא פעם שהגיעו נשים אומללות מעין אלו אל רבה של 'סלוצק', הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. הן ביקשו את ברכתו לשלום בעליהן שבחזית, וגם לכך שיעלה בידן למצוא טרף לפי עולליהן – בעורף. רבי איסר זלמן, נוהג היה להשיב לנשים אלו בזו הלשון: "בזכות האמונה שאני תלמיד חכם, ובזכות האמונה שברכתו של תלמיד חכם מועילה, ותורתו פועלת ישועות – בזכות אמונה זו תיוושעו!"…
ללמדנו, כי בכוחה של האמונה להושיע לבעליה בכל מילי דמיטב! אם מאמין אדם בברכתו של צדיק – יכול הוא שיוושע בזכות ברכה זו, על אחת כמה וכמה אם מאמין בלב ונפש כי הקדוש ברוך הוא וברוך שמו הוא לבדו מנהיג את כל העולם כולו, ובידו להיטיב עד אין גבול ושיעור – בודאי תעמוד לו זכותה של אמונה זו והביטחון בו יתברך, להיוושע בישועה שלמה מידו הפתוחה והרחבה של מלך מלכי המלכים!
והנה, גם כאשר האדם יודע ומבין, כי נגזרה עליו גזירה משמים בשל מעשיו, אל לו ליפול לזרועות הייאוש. אדרבה, דווקא בשעות מעין אלו – עליו לחסות בצל כנפיו של האב הרחום והחנון, ליפול לפניו כבן הנופל לפני אביו ולבקש את רחמיו!
(מתוך הספר אורחות החיים)
הסיפורים הללו כל כך מחזקים!!! מחיה נפשות ממש!!!
תזכו למצוות.