לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (יט כז)
"הלכתי כדרכי להסתפר אצל הספר בשכונה. התור לא היה ארוך מידי, החלטתי להמתין…" – כך מתחיל הסיפור מאחורי היוזמה החדשה – תעודות הכשר למספרות…
גם אני כמו רבים מציבור בני התורה, הרמתי גבה כשראיתי את הקמפיין החדש הקורא להסתפר אצל ספרים שמחזיקים תעודת כשרות. 'הרעיונות של העסקנים לא נגמרים…' – חשבתי. 'מעניין מי עושה מזה כסף…' היתה לי מחשבה עמוקה אי שם בתוך הלב, שכיהודי פטריוט וגאה דחיתי אותה מיד, שאולי שונאי התורה צודקים, עוד מעט יעשו הכשר גם על רהיטים… כשרות על קרנות פנסיה והשקעות כבר הבנתי, איסור ריבית, בסדר… אבל מה עכשיו רוצים מהספרים?!
עד שבדרך לא דרך פגשתי את היוזם, את מי שהענין בוער בקרבו כמו אש בעצמות, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שכל יהודי יידע שמי שלא מסתפר אצל ספר שמחזיק בתעודת כשרות, עלול להיכשל באיסורים ד א ו ר י י ת א…
האברך הזה לא קרוץ מהחומרים שקרוצים העסקנים הרגילים המוכרים בציבור החרדי. הוא שקט ורגוע ונלחם על עילום שמו בכל הכוח. רק אחרי שהכרנו קצת, הבנתי שהכוח שמניע אותו הוא האמת ויראת שמיים טהורה שדוחפת אותו להציל ולזכות את עם ישראל…
אחרי שההשגחה גלגלה שאפגוש אותו ועלום השם התגלה בפני, הסתקרנתי מאוד איך הכל התחיל ומה באמת המכשולים המצויים במספרות, וכך הוא סיפר:
"הלכתי כדרכי להסתפר אצל הספר בשכונה, התור לא היה ארוך מידי, החלטתי להמתין. לתדהמתי אני מבחין שהספר מסדר עם סכין את הפאתים של האברך הצעיר שהסתפר אצלו.
ברגע הראשון נאלמת דום, לא אמרתי כלום, מי אני שאעיר לספר כה ותיק שכל צדיקי העיר מסתפרים אצלו…?! מי אני שאפריע לאברך החשוב שהכרתי מהשכונה לצאת עם פאתים צרים ומסודרים…?! אבל לא יכולתי לשתוק והערתי לספר בעדינות: "אתה יודע שיתכן שעברת עכשיו איסור דאורייתא…?!"
"זה רק חומרא…!" הוא ענה לי בבטחה. הבטחון שלו קצת בלבל אותי והנחתי לו, אך לא נשארתי להסתפר אצלו. הלכתי מיד לרב השכונה. הרב כמובן הזדעזע. הוא קרא לרב נוסף, והם הלכו יחד לספר, שהתפלא מאוד על אורחים כה חשובים במספרה שלו, מבלי שתהיה שם טקס קביעת מזוזה. לאחר ששמע את סיבת בואם, הוא ניסה להצטדק ולהסביר שהוא שמע שלפי הספרדים מותר לסדר את הפאתים עם סכין…
הרבנים לא ניסו לשכנע אותו מידי הרבה, הם רק החליטו במקום לקרוא לכל הספרים בעיר לכינוס חירום. הוא היה הראשון שהוזמן, וכל חבריו אחריו, שבעה עשר ספרים הוזמנו ובאו.
בכינוס, בקשו הרבנים מכל ספר שיאמר פרט הלכתי אחד שהוא יודע בהלכות תספורת ובל תקיפו. המצב לא היה נעים בכלל, רוב הספרים הובכו מאוד, ולא ידעו כמעט פרט אחד מההלכות המצויות…
במקום הוחלט להקים כשרות למספרות, ואני הרגשתי שהזכות נפלה בחלקי ועלי מוטלת המלאכה להקים מערכת כשרות בכל עיר ועיר…
"כשהגעתי למרכז העיר ירושלים, מקום שיש בו הרבה מספרות, נתקלתי בחומה בצורה. הספרים עשו קרטל והחליטו שאף אחד לא נענה ומקבל על עצמו כשרות. אחד מגדולי הספרים אמר לי כשבאתי להציע לו לקבל תעודת הכשר: "אני התחתני פעם אחת, לא אתחתן גם איתך ועם ההכשר שלך…"
בלית ברירה פניתי לראשי הישיבות באיזור, 'בריסק', 'מאור התורה' ועוד, והם הדירו את רגלי תלמידיהם מביקור במספרה ללא תעודת כשרות. ואז קרה המפנה החשוב, הספרים החלו להרגיש שהתנועה במספרה מתדלדלת והם הבינו מהר מאוד מה עליהם לעשות. הקרטל הוסר, וספר הביא ספר וכיום אפשר לומר בהנאה ובסיפוק שרוב המספרות באיזור נושאות תעודת כשרות.
בשלב מסוים מישהו סיפר לי שהמספרה הסמוכה לישיבת מיר, מעסיקה ספר גוי. בעל המספרה היהודי חשב שבכך הוא עוקף את דיני בל תקיפו, כי לגוי מותר. אלא שהוא לא ידע שנפסקה הלכה שאחד המקיף ואחד הניקף עוברים באיסור.
כשספרתי זאת לראשי ישיבת מיר, הם לא האמינו למשמע אוזניהם, ולאחר שהדבר אומת, הם חרגו ממנהג ישיבת מיר שלא לערוך שיחות ושיעורים מיוחדים מחוץ למסגרת הישיבה, ונערך שיעור מיוחד בענין בל תקיפו עם מצגת מיוחדת, בחדר האוכל של הישיבה, כשמאות מבני הישיבה משתתפים בשיעור, ויוצאים המומים מחיסרון הידיעה בהלכה דאורייתא בסיסית.
חיסרון הידיעה והעמרציות שולטים בכל פינה, החל מהספרים, וכלה בבני התורה עצמם שאינם מודעים לאיסורים שהם עוברים בכל תספורת או סידור זקן.
ספר אחד אמר לי שאני קצת מגזים עם הדאורייתא שלי, כי עושים רק קצת עם סכין והרוב עם מספרים, ורובו ככולו מותר. אם זו לא היתה רמיסת הלכה כואבת, זו היתה בדיחה טובה…
האברך עלום השם, יוזם הרעיון הנחוש והאמיץ, המשיך לספר לי על השיעורים שהוא עורך בהיכלי הישיבות, ומסביר לבחורים מה עושים להם בראש, ומה ההשלכות כשמסתפרים אצל ספר ללא תעודת כשרות. הוא סיפר לי על כינוסי הסברה לספרים, המתקיימים בכל עיר, סביב שולחנות ערוכים כיד המלך, בימי ספירת העומר, כשהמספרות סגורות. והוא גם הראה לי חוברות העוסקות בהלכות בל תקיפו, בליווי תמונות והמחשות, שהוא ממפיץ בכל אתר ואתר, רק כדי שההלכות החשובות ייטמעו בכל שכבות הציבור.
"אסור לנוח ולשקוט לפני שכולם יבינו שכמו שלא נכנסים למסעדה בלי תעודת כשרות, כך לא נכנסים למספרה ללא תעודת כשרות" סיים האברך את דבריו שנאמרו בלהט אש קודש, למען הצלת כלל ישראל מעבירה חמורה.
בפרשת השבוע נקרא כולם את הפסוקים האוסרים, בל תקיפו