מאת: הרב שלמה לוין
אחד מהמצות החשובות המקיימות את העולם, ובלעדיה איש את רעהו חיים בלעו, היא המצוה של לדון כל אדם לכף זכות, והיא מצוות עשה המפורשת בתורה בפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" ופירש רש"י, הוי דן את כל האדם לכף זכות.
מצוה זו מלבד חיוניותה לקיום יחסי אנוש בין בני האדם, שהרי רוב הבעיות המחלוקות והמריבות בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, נובעות מחוסר ראיה נכונה ועין טובה כלפי האחר, יש בה גם סגולה ומעלה גדולה לאדם, וכמו שהביא מרן רבי חיים שמואלביץ (שיחות מוסר) עצה נפלאה לזכות ביום הדין לפי דברי חז"ל (שבת קכז, ב) שהדן את חבירו לכף זכות, דנים אותו לכף זכות.
***
אבל ככל שנרצה להשתדל בקיום מצות עשה מרכזית זו בחיינו, נראה שהקושי לקיימה הוא גם מרכזי וגדול מאד מאד!
איך נוכל לדרוש מאדם שרואה ממש את נגעי חברו בכל כיעורו, רואה ושומע כיצד הוא מנסה בכל הכח להפיל ולהפליל את חבירו, וכך בכל תחומי החיים, רואים בני אדם שרוע ליבם פורץ החוצה כמעט בלי מסיכה כלל, התנהגות מושחתת לפי כל קנה מידה, ובכל זאת מצווה עלינו התורה, תצבע את כל מה שאתה רואה בצבעים אחרים, תראה את הרע – טוב! תראה את הרוע – כהטבה!
האמנם זה מה שהתורה דורשת מאתנו?! לעשות הפוך ממה שנראה מציאות ממש?!
התשובה – לא!!!
ודאי שהתורה רוצה שנלך בדרך אמת ולא נשבש את מחשבתנו בדברי שקר עצמיים! אלא מאי?!
התורה דורשת מאתנו 'עין טובה'! אתה רואה רע! תנסה לראות את הרע באופן שונה, אולי זה לא מגיע באמת מרוע אלא מנסיבות, מטעות, ועוד חולשות האדם. אתה רואה שחור! אולי תנסה לצבוע את המראה בשוליו בקצת לבן או ורוד, ותראה האם עדיין השחור בועט וזועק רוע?!
אבל כיצד עושים זאת? זו באמת לא עבודה קלה, לראות רוע נוראי שאין בו צד זכות, ולנסות להחליט שזה לא רוע לב אלא מצב נפש רגעי ומזדמן!
שתי עצות נפלאות נראה שיש לנו לקחת מדברי חז"ל שיעזרו לנו לקיים את המצוה הנשגבה הזו שמקיימת את העולם, וגם יתן לנו את המעלה מרוממת הנפש 'עין טובה', כל מי שזוכה לנטיפים ממידה זו לפעמים, הרי מרגיש רוממות הנפש, לראות טוב על השני. לעומת 'עין רעה' שזו מידה שרודפת ומורידה את האדם לשאול תחתית, אין לו מנוחה עד שיראה ברעת חברו, וכשאדם מסגל לעצמו עין טובה נכנסת בו רגיעות נפש!!! תבדקו ותראו!
עצה אחת היא עצה כיצד לראות טוב על השני, ועצה שניה היא כיצד נשכיל שאיננו יכולים להחליט רע על השני!
עצה נפלאה כדי להגיע למידה זו של ראיית הזכות אצל שני, הביא אחד מגדולי החסידות רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל, בדייקו את לשון המשנה באבות (א, ו) 'הוי דן את כל האדם לכף זכות', מדוע לא כתב התנא 'הוי דן את האדם' מה זה 'את כל האדם'? אלא ללמדך שהדרך לדון את השני לכף זכות, זה לראות את כולו! לראות את כל הצדדים שבו, לראות את כל הסיבות והמסובבים למעשיו!, רק ככה נוכל לדונו לכף זכות, שהרי אֵם כל חטאת של ראיית מעשהו של האדם באופן שלילי, הוא ההסתכלות הצרה על המעשה כמות שהוא מבלי לבחון את כל המצב שהיה בו האדם בעת עשיית המעשה, ומבלי לראות את הסיבה והמסובב למעשהו, רק כשנדון את 'כל האדם' מכל בחינותיו ומצבו, אז נראה שברוב הפעמים הרי הוא צודק וצדיק ולא אשם ורשע!
הדבר דומה לאחד שמחוגי שעונו הפסיקו את מלאכתם ונעמדו דום! הלה פרק את המחוגים והביאם לשען, השען מסתכל על האדם ושואלו 'היכן השעון עצמו?' עונה לו בעל השעון 'השעון בסדר גמור רק המחוגים לא עובדים'! זה ממש המציאות של כל אחד, מסתכלים על חלקים באדם, אבל אם נראה את כל המכלול נראה שהבעיה היא לא המחוגים שעמדו מלכת, הבעיה היא בבטריה, הוא לא מצליח לראות טוב ולכן הוא הגיע לטעות אבל זה לא רוע!!
נפלא מאד מסבירים לפי זה את דברי בלק לבלעם בבואו לקלל את עם ישראל, כאשר חיפש חסרונות בעם ישראל כדי שתחול עליהם קללתו "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג, יג), שבזה רצה בלק לומר לבלעם, תסתכל על עם ישראל רק על קצהו, ואז תמצא בו 'מומים ופגמים', אבל "וכולו" – אם תתבונן בכולו בכל מעלותיו, "לא תראה".
נפלא למתבונן – בא נסתכל בכל אדם את כל האדם, את כל צדדיו ומצביו, ובודאי נמצא בו 'כף זכות'!
***
הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל אמר ששמע מר' הלל ויטקינד זצ"ל ששמע מהחפץ חיים שיתכן לומר שהסיבה שהקב"ה ברא באדם 'סברא עקומה', היא לתת אפשרות לדון את חברו לכף זכות, כי המצוה היא לדון לכף זכות גם אם הסברא לכך היא עקומה.
שמעתי אימרה נפלאה בשם בשם הרב מבריסק זצ"ל, אנשים נוסעים לשוויץ ומתפעלים עד מאד מהרי האלפים, למה כשהם חוזרים לארץ למישור הם לא מתפעלים מהמישור? וביותר שחכמינו ז"ל אמרו "והיה העקוב למישור" רואים שהמישור הוא יותר חשוב מההר והגבעה? ובאר הרב מבריסק, שהעקוב זה העקמימות, וחז"ל אמרו שכישבוא המשיח תתבטל העקמימות, אדם נהנה ומתפעל מעקמימות. ורואים שהר זה עקמימות, ולפי הבנתנו הכונה שא"א לראות בגלל ההר את כל התמונה הוא מסתיר ולכן זה יוצר תמונה עקמומית.
***
עצה שניה וחשובה עד מאד היא העצה שנדע שאין באפשרותינו לרדת ולהגיע למצבו של השני בשביל להבין התנהגותו, אולי אם היינו במקומו היינו חושבים כמוהו!
זה גם מדוייק נפלא בדברי חז"ל: שנינו באבות (ב, ד) 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" חשבתי מה זה הלשון 'עד שתגיע מקומו' היה צריך לכתוב 'עד תבינו' 'עד שתהפך בזכותו' מה זה ההגעה למקומו?
אלא כתוב כאן יסוד ענק! אין לך אפשרות לדון שום אדם עד שתגיע למקום בו הוא החליט על החלטתו, תהיה במקום ובמצב שהביא את השני להחלטתו אז תתחיל לדונו.
אבל האם שייך להגיע למקומו של האדם? האם שייך להמצא בנבכי נפשו בו הוא היה כשהחליט מה שהחליט על חברו? אומר השפת אמת, זה העיצה הנפלאה! הרי אסור לך לדון את האדם עד שתהיה במקום שהוא נמצא בו במצוקה בלבטים, והרי לא שייך שאדם יהיה בדיוק באותו מקום שהיה בו בעת שהוא פגע בך או פגע בשני, אין לנו שום אשפרות בעולם לשחזר בדיוק את מצבו הרגשותיו לבטיו של אדם, ולכן!! אין לנו לדון את האדם לפי רואות עינינו!!
זו עצה נפלאה אם קצת חושבים עליה! אין מצב בעולם שנכנס לתוך ליבו דמו ונפשו של האדם, כל כך הרבה סיבות הרגשים כעסים יכולים לגרום לכל החלטה, וכיון שאין בידינו להיות במצב זה, אז צריך להחליט שלא מחליטים על שום אדם על מעשיו!!
להמחיש את זה יש מעשה נפלא שהיא בגדר 'חכמה בגויים תאמין', מסופר על נפוליאון שליטה הדגול של צרפת ובזמנים מסוימים של חלק גדול מהעולם, שהיתה תקופה שהוא ברח משדה הקרב והרוסים חפשו אחריו בכל מקום, באחד הימים הוא ברח והגיע לביתו של יהודי אחד, ובקש ממנו שיחביאו מפני החילים הרוסים ויגמול לו על זה. היהודי החביאו באחד החדרים ושם מעליו עשרה מזרונים.
החיילים הרוסים הגיעו לביתו והתחילו בחיפושים, והנה הגיעו לחדר עם המזרונים וחשדם התעורר, הם התחילו להוריד מזרון אחר מזרון, עד שהגיעו למזרון האחרון, ומשום מה החליטו שאין כאן אף אחד והלכו.
כשיצא נפוליאון שאלו היהודי: איך הרגשת כשהורידו את המזרונים והגיעו כבר למזרון התשיעי? זה מאד מעניין אותי?
אמר לו נפוליאון בקול מלכותי ומצוה: חצוף שכמוך! ככה מדברים למלך? אצווה מיד לתלותך!
הגיע התליין קשר את החבל לצווארו של היהודי והובילו לחבל התליה, וידוי… ואז…. צעק נפוליון הורידו החבל מצווארו. ניגש נפוליאון ליהודי ואמר לו: ככה הרגשתי כשהורידו את המזרון אחרון! רצית לדעת איך הרגשתי? זו היתה ההרגשה! לא היתה לי שום דרך להסביר לך איך ההרגשה מבלי שתעמוד במקומי ממש!!
ניקח לעצמנו שתי עצות אלו! ואיתם נצליח לסגל לעצמנו 'עין טובה' בכל המראות שעוברות ונגלות לנגד עינינו!
נדע שתמיד אפשר למצוא צד זכות בשני! כשנסתכל על כולו! וכשנחליט שאיננו יכולים לעמוד במקומו ובהרגשתו!