"ומי שמרחם ועושה חסד עם הבריות, גם הוא בדינו ירחמוהו וימחלו לו עונותיו בחסד, שהרי מחילה זו דין הוא, כיון שהיא מידה כנגד מידתו" (מסילת ישרים פרק יט).
רגיל היה המשגיח דלייקווד הגה"צ רבי נתן מאיר וואכטפויגל זצוק"ל לספר מעשה נורא אשר ארע בלמדו בישיבת קעלם, ומעשה שהיה כך הוא: באחד מלילות ימי האלול, בהיות מרן הסבא זצ"ל נם על משכבו, והנה רואה הוא בחלומו כי רבינו יונה מגיע לעיר קעלם. והנה הכרוז יוצא ומכריז כי בשעה פלונית ישא הוא מדברותיו בביהבנ"ס המרכזי דקעלם, ואכן רואה הסבא בחלומו כיצד בשעה היעודה כל יהודי העיירה משימים את פעמיהם לביהכנ"ס. וכי מתי תבוא הזדמנות זאת בשנית לידך, שיחת מוסר מה'שערי תשובה' בכבודו ובעצמו, ועוד בימי האלול…
בתוך הבאים היה כמובן הסבא זצ"ל, ברם, בהגיעו לשער ביהכנ"ס עוצרו שומר הסף ושואלו לשמו, ומשענה הסבא את שמו מסרב השומר להכניסו בשום פנים ואופן. הסבא מפציר בו בכה ובכה, ומעלה אף את זיכרון אבותיו למעלה בקודש, את זכות הרבצת התורה באלפי תלמידיו – אולי בזכותם יואיל השומר להכניסו לשיחה הנכספת, אך לשווא. השומר בשלו, ממאן להכניסו.
משראה הסבא כך, נצנץ במוחו הרעיון הבא, וכך פונה הוא לשומר ואומר: דע לך שבני הוא ר' נחום ועלוול… השומר, נראה היה כי רק את זאת ציפה לשמוע, ועל אתר הכניסו לאולם ביהכנ"ס.
בשלב זה הקיץ הסבא משנתו, והנה חלום. כשהוא נרגש ונסער כולו עד עמקי נשמתו, שלח וקרא מיד לבנו ר' נחום ועלוול לשאול הימנו מה זה ועל מה זה, איזו זכות נפלה בחלקו אשר רק בעטיה נענה שומר הפתח והסכים להכניסו לדרשת רבינו יונה.
משראה ר' נחום כך, הואיל לספר לאביו את המעשה הבא: מזה תקופה ארוכה הולך היה כשלרגליו זוג נעליים קרועות ובלויות, אשר רב בהן הפרוץ על העומד. פעם אחת נזדמן אצל סנדלר העיירה וראה אצלו זוג נעליים חזקות ומשובחות כאשר חשקה נפשו, מוצעות למכירה. אך דא עקא, מה יעשה ואין בידו פרוטה לפורטה. בו ביום החל לחסוך פרוטה לפרוטה, סכום לסכום, ומשאך עלה בידו ונאסף הסכום הראוי שם פעמיו אל הסנדלר ורכש את אותן הנעליים אשר כה חשק בהם, כאשר הוא משלם עליהם במיטב כספו טבין ותקילין, בחשבו כי הנה יוכל מעתה ללכת עם נעליים מעולות וראויות לשמן.
והנה באחד מלילות החורף, לילה סוער ומושלג במיוחד, שומע ר' נחום דפיקות בדלת ביתו. עני המחזר על הפתחים היה זה, אביון מרוד, אשר גם בגדים ראויים לכסות עצמו בקור הנורא לא היו מנת חלקו. הכניסו ר' נחום לביתו, כיבדו כיאה וכראוי, כיבדו אף במתת יד הגונה ורצה לשלחו לשלום. אלא שעם יציאתו העיף ר' נחום מבט לכיוון רגליו של ההלך, ונדהם לראות כי חשופות הן לגמרי, וכך הולך העני בשלג ובקור כאשר רגליו היחפות חבולות שרוטות, ואף כתמי דם לא נעדרו מהן. לשאלתו, השיב העני כי בהעדר אמצעים לא יכול הוא להרשות לעצמו רכישת נעליים מתאימות.
לא היסס ר' נחום, ועל אתר לקח את נעליו החדשות בהן השקיע את מיטב כספו במשך תקופה ארוכה, וללא אומר ודברים מסרן לעני במתנה גמורה. כנראה, סיים ר' נחום, שזכות זו היא שעמדה לך אבי להכניסך לשיחתו של רבינו יונה.
מעשה חסד כזה, הנעשה בלא חשבונות צדדיים, בלא שיחשב אדם את טובתו האישית; מעשה שכזה הנעשה בלב שלם, מראה על אהבה לבורא העולם ולבניו, ובכוחו לפתוח שערי שמים. מעשה זה בכוחו לבקוע שערי רחמים ולזכות את עושהו לרחמי אביו שבשמים, כאותו אדם שהאכיל והשקה לבן המלך אע"פ שידע שאין רצון המלך בכך, ואף עשוי הוא להיענש על כך, דווקא בשל כך נהפך מעשה זה למעשה חסד אמיתי, כי נעשה הוא רק לצורך טובת בן המלך ללא נגיעות אישיות.
(וזאת התורה – ב')
תיקון קל
הגרנ"ו נולד לאחר שהסבא מקעלם נפטר