"וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ" (דברים י"ב, י"ז)
שמעתי מעשה מופלא בנוגע לגימטריה של המילה 'צדקה':
בעיר רחובות מתגורר אמן בשם 'בר עמי'. את יצירותיו המקוריות הוא מניח בכספת בארצות הברית, ואת ההעתקים [ליתוגרפיה, שהם העתקים מאוד מדיוקים של המקור], הוא מוכר כשהם ממוסגרים וממוספרים.
מספר האמן, שבאחת מהרצאותיו ניגשה אליו בסיום ההרצאה אישה מבוגרת, וביקשה את יצירתו בנושא הצדקה. הגיש לה את מבוקשה, דקות ספורות אחר כך חשה האישה שלא בטוב. לאחר שהתאוששה וההמולה סביבה שככה, שאל אותה האמן מה קרה?
היא הראתה לו את המספר הסידורי של התמונה שמכר לה: 991.
נו, מה ההתרגשות הגדולה?
הפשילה את שרוולה, והראתה לו שעל זרועה חרוט המספר 991, 'מזכרת' מהנאצים יימח שמם, שחרטו לה בהיותה באושוויץ, והסבירה כי צירוף המקרים מאוד ריגש אותה.
"ומדוע באמת החלטת לקחת דווקא את התמונה הזאת של הצדקה?", הוסיף האמן ושאל. והאישה הסבירה שנושא זה מאוד קרוב ללבה. עוד בחוץ לארץ, לפני השואה, היתה מתעסקת רבות בנושא זה, של איסוף כספי צדקה וחלוקתם לעניים, וגם אחרי השואה היא מתעסקת בענייני צדקה, לכן נושא זה 'מדבר' אליה מאוד. אמר לה: "גברת, לידיעתך 'צדקה' היא בגימטריא 199, כשאת הגעת אל מחנה ההשמדה של הנאצים יימח שמם, השטן עצמו רשם לך על היד את הגימטריה של 'צדקה' – 199, כביכול רצתה ההשגחה לומר: 'בגברת זו לא לגעת, היא מוכרחה להינצל! כי צדקה תציל ממוות!'".
● ● ●
'צדקה' בגימטריה 199, לרמוז שמי שיש לו מאתיים שוב אינו יכול ליטול מן הצדקה.
רמז נוסף: המילה 'צדק' מורכבת מהאותיות צ' וק', וביניהן האות ד' [שמזכירה לנו את הדל]. ללמדנו, שאת ההפרש שיש בין צ' לק' הינו 10 [מעשר], יש ליתן לדל.
ואמרו חז"ל: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", וזוהי האות ה' שבסוף המילה 'צדקה'.
ועני ואביון
בספר 'בנתיבות המגיד' מסופר: רבי לייביש פינקוס ז"ל מברוקלין, היה יהודי צנוע ושקט, עניו ועדין נפש, שהצליח לשרוד במוראות חורבן אירופה, והגיע לאמריקה בשנות העשרה לחייו. הפרנסה במולדת החדשה לא היתה קלה, והוא התייגע כל ימיו בעבודתו בתחום הפרוות.
חלפו עברו השנים, וכאשר היה רבי לייביש איש קשיש, נשא תמיד בכיסיו מלא חופניים רבעי-דולר. איש לא ידע למה ומדוע, אולם לאחר שנפטר לבית עולמו, גילה מישהו את הסיבה. בוקר-בוקר, בבואו לתפילת שחרית בבית הכנסת, ניגשו אליו עוברי אורח עניים, שנהגו לעבור בין בתי הכנסת, לפשוט יד ולקבץ נדבות. רבי לייביש סבר, שאם יושיט לקבצן דולר מתוך כוונה לקבל עודף, עלול האיש לחשוב, ולו לרגע, שהנה הוא עומד לקבל דולר שלם, ושמחתו הרגעית תתחלף עד מהרה בתחושת אכזבה, כאשר יתבקש להחזיר עודף. לפיכך, כדי למנוע מן העני אשליות, ולו רק להרף עין, העדיף רבי לייביש לשאת עמו מטבעות של רבע-דולר… כך יכול היה להעניק לפושטי היד מידי יום ביומו, את הסכום המדויק אותו התכוון לתת להם.
שומרים הפקד לעירך
בגמרא במסכת בבא בתרא (ז, ב) מבואר, כי תלמידי חכמים אינם צריכים שמירה, ועל כן אינם צריכים להשתתף בהוצאות שמירת העיר, אשר היא מיותרת לחלוטין מבחינתם…
הרי לנו, שאף שלכאורה נראה שתלמידי החכמים הינם בבחינת 'מושפעים', והיינו שהם צריכים שיתמכו בהם ויחזיקו את ידם, לאמיתו של דבר לא כך הם פני הדברים… לאמיתו של דבר, ההיפך הוא הנכון: תלמידי חכמים הם אשר אינם זקוקים לשמירה, אלא אדרבה… זכותם יכולה להגן על סביבתם ולהשפיע טובה על אחרים. לכן, כאשר אנו תורמים כסף או מסייעים לתלמידי חכמים, אל לנו להרגיש שאנו 'תומכים' בהם… הן אמנם זכות החזקת תורה גדולה היא עד למאוד, אולם לאמיתו של דבר ה'תומכים' הם דווקא תלמידי החכמים, אשר בזכותם אנו מתקיימים! בזכותם כל השפע יורד לעולם!!
על גודל התועלת שמפיקים אנו מתלמידי חכמים, על הברכה שיורדת מן השמים בזכותם, למדתי על בשרי, ומעשה שהיה כך היה:
לא עלינו, אני סובל מ'שושנות' ברגל. 'שושנה' הינה התפתחות של דלקת ברגל, שגורם לחום גבוה עד ארבעים מעלות חום, ונפיחות ברגל שנראית כמו שושנה. זה ממש נפוח וכואב. גם אחרי שחולפת השושנה, הרגל לא חוזרת ממש לקדמותה. תמיד נשארת קצת נפיחות.
הפעם האחרונה בה נתקפתי ב'שושנה' היתה לפני שנה וחצי, בתקופת פורים. ממש לא ידעתי מה לעשות. היו מתוכננות לי דרשות רבות לתקופה הקרובה, ואני לא יכולתי לזוז… החום אמנם ירד, אבל הנפיחות עדיין נותרה, וממש לא יכולתי ללכת על רגלי!
אך הנה, באותו היום פגשתי את הרב קובלסקי שליט"א, ראש ישיבת 'הדרת מלך', ואמרתי לו: "קח סכום כסף, ותעשה עם זה מה שאתה רוצה בשביל הבחורים, רק את זה אני מבקש: תכתוב את השם שלי על לוח המודעות, ותבקש מבני הישיבה להתפלל בעבורי וללמוד לרפואתי!"
ואמנם, ראה זה פלא: למחרת היום כבר חלפה הנפיחות, וכמה שעות מאוחר יותר כבר חלפו גם הכאבים… את כל הדרשות מסרתי כמתוכנן!
כשראיתי את הפלא הזה, מיהרתי לפנות שוב אל הרב קובלסקי, ואמרתי לו: "הרב, אני עושה אצלך ביטוח… אני אתן לך בכל חודש סכום כסף לטובת בחורי הישיבה, ואני מבקש שיתפללו עלי שלא תהיה לי יותר 'שושנה'!"…
ממש לא יאומן, אבל מאז לא נתקפתי ב'שושנה' אפילו לא פעם אחת!!!
עד אז היתה מגיעה התקפה אחת לחדשיים… ומאז – כבר שנה וחצי – ואפילו לא פעם אחת!
והם הם הדברים שאמרנו… תלמידי חכמים נראים כ'נשים'… נראה שהם 'מושפעים'… אולם לאמיתו של דבר ההיפך הוא הנכון… הם עושים גבורה כאנשים, ומשפיעים טובה וברכה על כל סביבותיהם!
מעשה נוסף בסגנון זהה, שמעתי מהאחים גיטלר, בעליהן של שתי חנויות ספרים: האחת בבני ברק והשניה בירושלים. החנות בבני ברק מניבה רווחים נאים, החנות בירושלים לעומת זאת, ממוקמת במיקום גרוע, ומטבע הדברים אין בה תנועה ערה של קונים… אמנם החנות אינה גוררת הפסדים, אולם גם רווחים כמעט ולא מפיקים ממנה…
בשלב מסוים, חשבו האחים להעתיק את מיקומה של החנות אל רחוב 'מלכי ישראל' עצמו, אולם לאחר שיקול דעת הגיעו למסקנה שהדבר עלול להזיק לחנויות הספרים האחרות שנמצאות בגאולה, וליצור תחרות בלתי הוגנת… מצד שני, להשאיר את המצב כמות שהוא – גם זה לא הגיוני כל כך… ובכן, מה עושים?
החליטו האחים להיכנס ולהיוועץ במרן רבי אהרון לייב שטיינמן זצוק"ל, וכך הם אמנם עשו. הם סיפרו על מצב החנות, הסבירו מדוע הינם רוצים להעביר את החנות למיקום אחר, וגם הוסיפו שאחד השיקולים להחזקת החנות – הוא מאחר והיא מחזיקה שלושה בתי אברכים, אשר נשותיהם עובדות בה… מאחר והחנות אינה גוררת הפסדים, סברו האחים כי יתכן שראוי להמשיך ולהחזיקה, ולו כדי שלא לקפח פרנסתן של הנשים הללו.
אלא שכאשר הם הציגו את השיקול הזה בפני רבי אהרון לייב שטיינמן, ואמרו שהחנות 'מחזיקה' שלושה בתי אברכים, מיהר הגאון להגיב בתמיהה ושאל: "מה אתם מחזיקים?"… האחים סברו שהרב לא שמע את דבריהם כראוי, ולפיכך חזרו ואמרו שהם מחזיקים שלוש משפחות אברכים. אולם הרב שטיינמן שמע היטב כבר מלכתחילה, אלא שצרם לאזנו הביטוי 'מחזיקים משפחות אברכים'…
"מי אמר לכם שאתם מחזיקים אותם? אולי הם מחזיקים אתכם?" הוא שאל והוסיף: "אינכם יכולים לדעת, האם הסיבה בגללה מצליחות החנויות בבני ברק, אינה משום שהן מספקות פרנסה לשלוש נשות אברכים בירושלים!"…
(מתוך 'ומתוק האור'-הגדה של פסח)