- מי ינגן לפני מלך המשיח?
מסורת הנגינה בכינור אצל צדיקי בית נדבורנא-קרעטשניף, מתחילה אצל האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע, שנהג לנגן בכינור ואף הורה כן לבניו, והיה אומר: "מי ילך לקראת מלך המשיח לנגן לפניו, חיים המנגן? אולי אתם תזכו לקדם את פניו ולנגן לפניו"…
- כינורו של רבי מאיר מקרעטשניף
על רבי מאיר מקרעטשניף זי"ע, בנו של רבי מרדכי זי"ע מסופר, כי בהיותו ילד קטן נסע אביו הק' לתקופה מביתו, וכיון שהשתוקק הילד ללמוד תורה, הלך מיוזמתו ל'חדר' עם שאר חבריו והמלמד למד אתו א' ב'. כשאביו הק' חזר וראה כי בנו יודע את אותיות הא' ב', התרעם על המלמד ואמר לו – "הלא בני הוא, ואני מחוייב ללמדו, ומדוע לימדת אותו ללא רשותי?". ואח"כ ציווה על בנו שלא יעיין בשום ספר עד שישכח את צורת האותיות, ולימד אותו בינתיים את כל הברכות בעל פה. וכיון שהיה הילד בעל זיכרון נפלא, ארך זמן עד ששכח את צורת האותיות, ובאותם ימים בנה במו ידיו כינור, והחל להתלמד לנגן עליו, עד שנעשה בקי בזה מאוד. עבודת הנגינה נעשתה אצלו עבודה גדולה וקדושה ביותר, עד שאביו הק' היה מעורר אותו לפעמים באמצע הלילה שיבוא לנגן לפניו.
- איזו כוונה מכוונים בעת הנגינה?
בספר 'רזא דעובדא' (ערך כנור אות ב ג) הובא, שפעם כששמע רבי מאיר אחד מנגן בכינור, נענה אליו: "הכינור צועק שאין אתה נוטל ידיך", אולם הלה כיחש. צווה עליו שינגן עוד פעם, ואח"כ אמר שוב: "הכנור צועק מרה שאין אתה נוטל ידיך", עד שהלה הודה והבטיח שיתנהג מעתה כשורה. עוד מסופר, כי פעם ראה רבי מאיר את בנו רבי אליעזר זאב מקרעטשניף ביום הפורים, כשהחזיק את הכינור בידיו והתאמץ לכוון כוונה כלשהי בעת הנגינה, ואמר לו: "אינך צריך לכוון אף כוונה מיוחדת, הכוונה היחידה היא לשמח את בני ישראל".
- כיצד למד רבי איתמר מנדבורנא לנגן?
לפני פטירתו אמר רבי מאיר מקרעטשניף, כי רוצה הוא לתת את הכינור לבנו רבי איתמר, אבל לא כן המנהג ועל כן יעשה גורל. והוסיף – שמי שייפול הכינור בגורלו, ישמור עליו כעל בבת עינו. וכל כך גדולה היא חשיבותו, כמו תפילת שמונה עשרה, ועל כינור זה יבין רק מלך המשיח. הכינור אכן נפל בירושה לרבי איתמר. על האופן שבו למד רבי איתמר לנגן בכינור היה מספר: "יום אחד ניגן אבי הק' לפני את הזמר 'ידיד נפש' ו'אחד יחיד ומיוחד', ואמר לי: 'אתה רואה, כך מנגנים'. ומאז למדתי לנגן. הוא היה מנגן רק פעמים אחדות בשנה – בל"ג בעומר, בחנוכה, ובשמחות בניו וכו' והיו תמהים, שאע"פ שאינו מנגן כל השנה ואינו מאמן ידיו בכינור, בכל זאת מנגן בעיתות אלו כבקי ורגיל".
- כך ניצל הכינור המיוחס מידי הגויים
בתקופת השואה התגורר רבי איתמר בטשערנוביץ, ויום אחד נעלם הכינור מביתו, והצטער על כך מאוד. יומיים לאחר מכן הביט נכדו רבי יצחק אייזיק (האדמו"ר מקליוולנד) בעד החלון, וראה גוי עומד ברחוב עם עגלה, ומחביא את הכינור בתוך השחת שבעגלה. הוא סיפר זאת לסבו, מיד יצא רבי איתמר מהבית, ניגש לעגלה ונטל את הכינור באומרו – 'זהו כינורי', ושב אל ביתו. ולפלא היה שאותו גוי לא עשה מאומה, למרות שבאותם ימים היה דם ישראל הפקר בעיניהם.