וזאת עשו להם וחיו (ד' י"ט)
אחד הדברים שבכוחם להעניק ליהודי את השמחה במצוות, הוא, כאשר הוא יודע את מתן שכרן, כמה גדול הוא.
חז"ל המחישו לנו כמה פעמים את העניין, באומרם למשל במצות שילוח הקן, שאם במצוה קלה זו הבטיחנו השי"ת בתורתו 'למען ייטב לך והארכת ימים', הרי לנו כמה שכר נקבל על מצוה חמורה וקשה יותר! ואם חז"ל מצאו לנכון להדגיש זאת, אות הוא שהדבר עשוי להוות עבורנו תמרור – דרך, חשוב בהתבוננות במצוות.
ניגש אלי פעם יהודי אחד וביקש שאתן לו דוגמא כיצד משלמים הרבה, על דבר קטן… סיפרתי לו מעשה מרתק שהגיע לאוזנינו, ומוסב על תקופת השואה, כשהיהודים היו כלואים בגיטאות, וקיימו 'חיי שגרה' לכאורה.
והנה, ילד אחד קם בבוקר ולפני שעשה את דרכו לחיידר, שעדיין היה קיים בגיטו, ביקש לשתות דבר-מה כדי להרוות את צמאונו, ולאמו לא היה מה לתת לו. ביתה היה ריק מכל. היא יעצה לו לדפוק על דלת-ביתה של משפחה יהודית, ולבקש שיתנו לו לשתות.
הילד יצא מהבית, וכשנתקל במזוזה על פתחו של בית אחד, דפק על הדלת, והנה פותחת לו אשה יהודייה ושואלת למבוקשו.
הוא מספר לה על צמאונו, ועיניו זולגות דמעות כשהוא אומר שבצורה זו לא יוכל ללמוד היום בחיידר. האשה נכנסת למטבחה, ומביאה לו – מלבד כוס הקפה המהביל – גם 4 חתיכות עוגה טעימות. 'אם אתה צמא, מן-הסתם גם לא טעמת מאומה, ולא יהיה לך כח ללמוד. לכן טעם נא גם מן העוגות הללו, ואז תוכל ללכת לחיידר בשמחה', אמרה עקרת הבית-לילד. הילד, כמובן, אכל ושתה, כוחות-גופו התחזקו. והוא רץ בשמחה ללמוד בחיידר.
החשבון הסופי
עברו כמעט יובל שנים, והאשה ההיא שהגישה את העוגיות, שהיגרה אחרי השואה לאמריקה, הגיעה לגיל זקנה, ונצרכה לעבור כמה ניתוחים קשים. ילדיה הביאו אותה בפני רופא, וזה – בראותו את מצבה הקשה, לקח עט ועשה חשבון כמה יעלו כל הניתוחים הנדרשים.
כל ניתוח הסתכם בסביבות ה-200,000 דולרים, והחשבון הסופי הגיע לכמעט מיליון דולר! הבנים בשומעם זאת, החליטו למכור כמה נכסים העומדים ברשותם, כדי שיוכלו לשלם לרופא את מחיר הניתוחים
ביום שנקבע לעשיית הניתוחים, הגיע הרופא וביצע עבודתו נאמנה. הביצוע התארך והתארך ובסופו של דבר עבד הרופא כמעט מבוקר ועד ערב.
עם סיום הניתוחים, יצא הרופא אל הילדים ובישר להם שהכל עבר בשלום, ועוד מעט תתאושש המנותחת בס"ד, ותוכל לשוחח עמהם. בשלב זה התיישב הרופא שוב לעשות את החשבון המדויק של מחיר הניתוחים, ולאחר שפירט את מחירו של כל ניתוח, בצירוף מחיר העבודה שלו, בהתחשב בכך שהעבודה התארכה למשך כל היום, עבר הסכום הסופי את מיליון הדולרים.
הילדים שכבר ידעו פחות או יותר במה מדובר, מקבלים את דף הסיכום לידיהם ולא התפלאו כל כך לראות את הסכום הגבוה.
אבל, בראותם את המילה הנוספת שנכתבה בשולי הדף, החסיר לבם פעימה. הם לא ידעו ולא הבינו מה קורה כאן.
אחרי כל החשבונות והפירוטים היתה כתובה מילה נוספת:
'שולם'!
'במשך שנים חיפשתי אותה'
הילדים הביטו על הרופא בתמיהה-רבתי, ולא ידעו מי שילם עבורם סכום של יותר ממיליון דולר.
'ארבע העוגיות שהניחה לי אמא שלכם בצלחת, 'שהחיו את נפשי בהיותי ילד, הן שילמו לי כבר את כל מה שהייתי צריך לקבל עכשיו על הניתוחים שביצעתי', אמר הפרופסור.
המנתח הנכבד סיפר לילדים ההמומים את כל הקורות אותו בשואה, ושהוא-הוא הילד הרעב שאמם היטיבה איתו, והרבה לתאר את טוב-ליבה ונדיבותה של אמם שהגישה לו גם את העוגיות, שלא ביקש.
במשך שנים סיפר הרופא, חיפשתי את אמכם, כדי להודות לה על המעשה שעשתה, ולא מצאתי אותה. כשהגעתם איתה וביקשתם שאנתח אותה, זיהיתי שהיא-היא האשה שהיטיבה עמי, והחלטתי על אתר לבצע את כל הניתוחים חינם אין כסף.
עכשיו בואו נחשוב: מה כבר עשתה אשה זו? הילד אמנם ביקש רק לשתות, והיא הגישה לו עוד 4 עוגיות? אבל מה היא עלותן הכספית של העוגיות הללו? – לא-כלום.
ומהלא-כלום צמח חסכון של יותר ממיליון דולרים.
זו היא אספקלריה המעניקה לנו דמיון-מה לשכר שיינתן לנו עבור מצוות קלות. יש בכך רק דמיון, שהרי על שכר-מצוות בעוה"ב נאמר 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'.
אבל כשעומדת לפנינו דוגמא שכזו, הממחישה את השכר הגבוה-מכל-גבוה שקיבלה עקרת-הבית ההיא עבור 4 עוגיות, נוכל כבר לצייר בדמיוננו את גודל השכר שנקבל עבור מצוות קלות, וקל וחומר עבור מצוות חמורות וקשות יותר.
ומי שמצייר לעצמו את הדברים הללו, מובן-מאליו שלא היה מוכן להפסיד שום 'אמן', והוא גם יהיה מוכן לרוץ קילומטרים רבים עבור 'אמן יהא שמיה רבא', או כל מצוה-קלה אחרת!
האורח החליט שהמקום הזה מתאים לו
עוד יש לדעת שאם האדם רוצה להצליח בחיים, הוא צריך ללמוד לוותר לזולת. מכאן נובעת עיקר ההצלחה! מעשה שהיה בבית כנסת אחד, שם נמכרים מקומות התפילה לימים הנוראים לפי איכותם, דהיינו כמה שהמקום קרוב יותר לבימה שבה תוקעים, ולהיכל-הקודש עליו נושא המרא דאתרא את דרשתו, המחיר עולה ועולה.
אחד המתפללים, ברצותו לשמוע היטב את התקיעות ואת דברי הרב, רכש מקום יקר שעלותו הגיע ל-1,500 שקלים. והנה בבוקרו של ראש השנה הוא מגיע לבית הכנסת, ומגלה שאדם לא מוכר התיישב על מקומו. היה זה מן הסתם אחד האורחים שנקלע לבית כנסת זה, וחיפש מקום לשבת, והחליט דווקא המקום הטוב ביותר שנרכש בסכום כסף כה גבוה, מתאים לו…
המתפלל שרכש את המקום בא אלינו, ושאל מה עליו לעשות. מחד גיסא, אני יודע היום הוא יום-דין, ובשמים מצפים לראות כיצד אתנהג עם הזולת, אבל מאידך גיסא, אני מרגיש שהלב שלי חלש כדי לסבול דבר כזה!
עד שרכשתי לי מקום כל-כך טוב, ושילמתי עליו במלוא הוני, והנה מגיע אדם זר ולוקח לי את המקום הזה. כיצד אתגבר על עצמי? – שאל האיש.
והשבתי לו מתוך ציטוט מילות הפסוק 'ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך' וכו', שהן כידוע ראשי-תיבות אלול. הרי זה עתה סיימנו את חודש אלול, ונכנסנו לחודש תשרי, אמרתי לו: והשם יתברך רמז לנו בתורתו הקדושה על מילת ערלת-הלב שלנו, והבטיחנו בסוף הפסוק הנ"ל ואמר שאם נעשה כך – נזכה לחיים, ככתוב 'למען חייך'.
אז היא-גופא; אם אתה אומר שהלב שלך אינו מסוגל לוותר על מקום יקר כזה, קח את הפסוק הזה כעטרה לראשך, ותבצע אותו הלכה-למעשה, על ידי שתמול את ערלת-הלב, ותתחזק ותתגבר על עצמך בענין הוויתור, ואז תזכה לחיים.
האיש ההוא שמע לקולי, והניח את האורח לשבת על מקומו, והוא התיישב באחד הספסלים האחוריים בבית הכנסת, אותו מייעדים הגבאים לאלה שאין להם מקום… בטוחני, שאיש זה זכה לחיים ביום הדין, וכל מעשיו יצליחו.
ואגב, מפני שישב במקום מרוחק, לא הצליח להאזין היטב לדרשתו של הרב לפני התקיעות. לאחר התפילה הוא הגיע אל הרב, וסיפר לו מה קרה עם המקום שרכש, וביקש שהרב יחזור בפניו על הדברים. המרא דאתרא, בשומעו את הדברים, מלבד שחזר בפני הוותרן ההוא על הדברים שדרש, בירך אותו בכל מילי דמיטב, והרעיף עליו איחולים עד בלי די.
ביש-מזל
מאידך, נספר על מקרה שהגיע לאוזנינו מרופא בכיר שהיה בראש השנה בתורנות בבית החולים, וכיון שהיו לו כמה דקות פנויות נכנס לבית כנסת פלוני, והתיישב במקום כלשהו, כדי להספיק להתפלל קצת עם הציבור, ולשמוע קדיש וקדושה. רופא זה לא היה שומר מצוות, אבל בראש השנה ביקש לספוג קמעה מקדושתו של בית הכנסת.
לא עברו כמה דקות והאדם שרכש את המקום ביקש מהרופא לפנות את הכסא… הרופא ההוא אמר לי שבאותו רגע החליט שיותר הוא לא נכנס לבית כנסת!!!
כמה ביש-מזל המתפלל ההוא שביקש מהרופא לפנות את המקום! הרי מעתה ואילך ברור שדרכו לא תצלח בחיים, וגורלו יעלה קמשונים וחרולים. שכן, היה עליו לשאול לזהותו של מי שהתיישב על מקומו, וכשהיה שומע שמדובר ברופא נכבד, היה עליו להציע לו מקום חלופי. וכיון שעשה זאת בדרך נלוזה, ולא ויתר, הפסיד.
ביקש 'לעשות סיבוב'
ובואו נשמע על ויתור נוסף, שגרר אחריו התחרשות פלאית.
המעשה – המופיע בספרי מכובדנו הרה"ג רבי ארז חזני – התרחש בחנות לממכר אופניים כשבעל-הבית קיבל לעבודה אדם נכה, שיעמוד מול הלקוחות. לאדם ההוא הייתה התייחסות לבבית לכל לקוח, ולמרות נכות-הגוף התפרסם כבעל-גישה נוחה ומפוייסת לכל אדם באשר-הוא.
ואכן, מיד עם כניסתו לעבודה, משך האיש ההוא לקוחות רבים, שנהנו מעצם השיחה איתו, ולבסוף גם רכשו אופניים.
ויהי היום נכנס לחנות לקוח שביקש לרכוש אופניים חשמליים. המוכר התייחס אליו כראוי, הציג בפניו את האפשרויות השונות, ולבסוף הוחלט על זוג-אופניים שמחירם היה כמה אלפי שקלים, שהתאימו לדרישותיו.
הלקוח ביקש 'לעשות סיבוב' על האופניים כדי לבדוק אם הכל בסדר, ומשקיבל את הרשות לכך, ברח עם הסחורה, ולא שב לחנות.
אם המוכר לא היה נכה, יתכן שהיה רודף אחריו, ומשיגו, אך כיוון שהיה נכה לא היה מסוגל לעשות זאת. כך ברח הגנב, ולא נראה יותר באזור, ולחנות נגרם נזק כספי רב.
בעל הבית של החנות, והמוכר, הגיעו לדין תורה אצלנו, וצריך לשמוע על מה התווכחו התובע והנתבע… בניגוד לכל המקרים האחרים, שכל אחד טוען 'כולה שלי', הפעם הוויכוח היה הפוך מן הקצה אל הקצה…
המוכר טען שהפועל-הנכה לא צריך לשלם לו מאומה, כיוון שכאשר קיבלתי אותו לעבודה ידעתי שהוא מומחה בהבאת קונים, ולקחתי מראש בחשבון שאם תיקרה פעם גניבה, הוא לא יוכל לרדוף אחרי הגנבים בגלל נכותו.
הפועל, לעומת זאת, טען שבעל-הבית לא צריך להפסיד בגלל שהוא נכה, והוסיף שגם הוא לקח בחשבון שאם יקרה מקרה אשר כזה, הוא ישלם לבעל-הבית את כל הכסף…
ומה קרה בסוף? – למחרת מגיעים בעל-הבית והפועל לחנות, ומוצאים את זוג האופניים שנגנב מונח ליד החנות… בשעות הלילה החזיר הגנב את גניבתו, והכל בא על מקומו בשלום…
כששאלו אותי איך אני מסביר את מה שקרה כאן, השבתי, שכאשר מתנהל דין תורה שכזה, שבו שני הצדדים מוותרים איש לרעהו, נוצרת רוח-טהרה בעולם הזה, והיא משפיעה גם על הגנב הנבזה שלא התבייש לנצל את נכותו של הפועל וברח עם האופניים.
כמו שבכל בית חולים יש 'חדר סטרילי', שהוא נקי מכל זוהמה ולכלוך, כך גם במקרה שלנו נרקמת רוח-טהרה בעולם כולו, והיא משפיעה גם על הגנבים…
(מתוך ההקדמה לספר 'מצוות בשמחה' – במדבר. בעריכת הרב משה מיכאל צורן)